הרבה זמן שלא כתבתי פה.
לא יודע לא הרגשתי שעוזר לי כל כך.
אבל הנה אני שוב פה.
אחריי נפילה 2 מתחילת השבוע  שזה פחות מ24 שעות.
חסר אונים פשוט הפעם הראשונה שהגעתי לפה שלחה אותי לקבוצת תמיכה שכאילו רק החריפה לי את הנפילות. אני באמת כבר לא יודע מה לעשות עם עצמי אני כל כך  מתוסכל מהנפילות האלה.
נמאס לי ואני לא רוצה אותם בחיים שלי יותר.

אני כאילו טייס אוטמוטי שעל כל דבר שקשה לי ישר רץ לפורנוגרפיה ואוננות.
נימאס לי מזה כל כךךך !!

אני חייב עזרה חברים אם מישו יכול אולי להמליץ לי על פסיכולוג זול שיעזור לי .
או כל דבר אחר אני מאוד אשמח.
כל כך נימאס לי מזה ואני יודע כמה טוב להיות בלי זה ואני פשוט לא מצליח להפסיק.
תעזרו לי בבקשהה !!! אני כל כך לא יודע מה לעשות !!!!

אוהבים גדול!
מזדהה איתך מאוד!

רק לא ממש הבנתי אותך, האם השתתפת בעבר בקבוצות ?

תבוא לאתר,
תשתף תגיב לחברים,
תיצור קשר,
תמלא את עצמך באופן כללי בעשיה וסיפוק,
תמשיך לשתף,
יחד ננצח.

אוהבים אח יקר! מכיר מאוד את המקום הזה..
טוב מאוד אפילו...

מוזמן ליצור איתי קשר באישי וטלפוני, אשמח לעזור ולסייע במה שיכול. 

גם אני מצטרף לשאלת קודמי, אמרת שבפעם האחרונה שהיית פה שלחו אותך לקבוצת תמיכה שרק החריפה את המצב? אשמח אם תפרט למה התכוונת

אוהבים

כן השתתפתי בלא אחת ולא שתיים.
אבל לא לקחתי רציני מספיק את עניין הספונסר...

הייתי בכמה וכמה קבוצות אך זה עדיין לא עזר בכלום ואפילו בקושי שבוע נקיות היה לי מאז

מזדהה אח יקר,

גם עם תחושת המיאוס וגם עם חוסר האונים. 

לא הייתי בקבוצות עדיין לכן לא יכול להביע דעה בעניין. 

לדעתי כדאי לשים לב גם לאטמוספירה הכללית של הקיום שלנו. איפה אנחנו שמחים במה שאנחנו עושים, איפה אנחנו תקועים, מה מרים אותנו מה מוריד. 

עד שלא יבוטל "הטייס האוטומטי" כפי שכינית אותו נכון וישתנו הדפוסים וההרגלים שזה דורש הרבה עבודה, לפחות להמעיט את הטריגרים שמפעילים את הטייס.

ולהיות בקשר עם הפורום והאנשים הנפלאים פה. איך שמתאים לך. זה מחזק מאוד. 

בהצלחה. 

מה פרוש להמעיט את הטריגרים. 
הם הרבה פעמים פשוט נכפים עליי בלא רצוני...
אני הרבה פעמים נכנס ללחץ מהלימודים (לא סתם קוראים לי מחשבים).
ואז מגיע הטייס של הייאוש .

בס''ד 

אני לא מומחה ובוודאי לא אחדש לך דבר. המציאות היא מציאות ועליה רוב הזמן אין לנו שליטה ובמובן הזה היא ניכפת עלינו.  אולם יש לנו שליטה על התגובה שלנו למציאות שלרוב נובעת מהפרשנות שלנו לדברים שקורים. בעבודה אפשר לשנות את הפרשנות וע''י כך את התגובה. מה שבעבר חוויתי כאירוע מלחיץ, למשל שיחה עם הורים של תלמיד, היום לאחר יותר ניסיון ומקצועיות אני עושה בלי לחץ. לאחר מכן יש את התגובות שלנו ללחץ. התרגלנו להפעיל טייס בריחה שעוזר לנו להימנע מלחוש סטרס ע''י שחרור דופמינים עוצמתי וקצר מועד כתוצאה מעינוג עצמי אינסטנט. אפשר לסגל דפוס אחר. 

.. 
אני לא אומר מעמדה של מטיף, אני עצמי מפחד להשתתף בקבוצות ועובד את הצעדיםמדרך ספונסר ושיתופים עם חברים אבל לא בחדרים, 
אבל למען הקורא האובייקטי אני מעיר שקה לקבל דעה על הקבוצות ממי שמודה בעצמו שלא לקח אותם ברצינות,

את הקבוצות לקחתי מאוד ברצינות אך את הנושא הספציפי של ספונסר לא לקחתי ברצינותתת...

רוצה לשתף לכולם לפרוק את זה שכמעט כל התפילה היום עלו לראש מחשבות על מה שראיתי היום בבוקר פשוט שקעתי במחשב הזו וכאילו לא התפללתי ..

בנושא הזה של מחשבות אף פעם לא הבנתי מה לעשות כל כך כדי שזה יפסיק.

כאילו ראיתי פעם משו שפשוט צריך לתת לזה לחלוף ולא לשקוע בזה יותר מידי.

אם מישו מכיר מקור . או מנסיון אישי איך להתמודד יותר מאשמח לשמוע.

איך עושים את זה ?!?!? תלמד אותי !!!!

איך אני יוצר לעצמי יכולת התמודדות חדשה ?

[dir=rtl]שאלה טובה,
בזמנו עסקתי המון בנושא מבחינה תורנית במחשבת ישראל ומשנת החסידות והמוסר,
כתבתי לי מאמרים ארוכים עם ראיות מהראשונים ומספרי חסידות על עצם המחשבה,"האם אני אחראי אליה או לא" "האם היא בכלל פעולה אקטיבית"??
ספר החינוך פרשת שלח..
אפילו מסרתי על זה שיעור פעם.. 
החבר'ה ישבו והקשיבו בעינים בורקות וממש נהנו מהתובנות העמוקות "ותכחש שרה בקרבה לאמר"..נועם אלימלך פרשת וירא...הרעיון שאין אחריות על ראשית המחשבה וכו' דברים מעופפין רמים ונשגבין... 
אבל... 
לאחר השיעור לא עברו כמה שעות עד שהייתי משומש.. 
רק להיום אני מבין שהתובנות לא עזרו לי בכלל!
אולי קיבלתי שכר על לימוד תורה, אולי אפילו נחדש איזה חידוש אבל נקיות זה לא נתן לי!
רק כשאני עושה פעולות פשוטות משתף חברים במה שעובר עלי, מפסיק להסתתר מאחורי שם בדוי, מפסיק להסתיר ולהדחיק, רק אז אני מוצא רק להיום שחרור מהמחשבה.. 
אוהב אותך אדון מחשבים, ואוהב את הכנות שזועקת ממך! 

מחשבים היקר
אתה צריך להבין כמה נקודות שלדעתי אתה חייב להבין
אני הייתי במצב הרבה יותר גרוע ממך לפני כמה חודשים, זוכר את הכאב הנוראי, זוכר שלא הייתי שורד בקושי שבוע נקי, ואחרי נקיות של סך ימים הייתי נופל שוב וברצף נפילות כזה שכבר היה נמאס לי והייתי מוכן הכל, כשהגעתי לחדרים [-קבוצות] זה היה כבר ממקום שאני בחוסר אונים ובאיבוד שליטה, אבל הבנתי שפה אין משחקים, בלי כנות טוהר ורצון אמיתי אני ימשיך ואין לזה סוף כשנפגשתי את בני יעקב [שהוא נקי 30 שנים ואצלי זה היה סמל...] והוא אומר לי שאם אני משאיר בקבוקים [אפשרות לראות פורנו וכו'] אז אני לא אשאר נקי - הוא אמר לי את זה נחרץ והוסיף לי אין מחשב עם אינטרנט בבית כי אני יודע ברגע שיהיה לי מחשב אז אני אפול...
ודבר שני שהוא אמר שאני חייב להבין שאני מוותר, זה לא שאני מפסיק לרצות אני רוצה, וזה בסדר שאני רוצה, אבל אני מוותר ורק להיום...
תבין מחשבים - לפעמים צריך להבין מה חשוב ממה, אני הייתי עובד לומד מנהל פרויקטים והכל טוב ויפה, בזמן שהיה לי אינטרנט רימון והייתי יודע לעקוף ולמצוץ משם תאווה בצורה יותר מרגשת, אז התוצאות היו בהתאם, היום אני פחות עובד יותר לומד יותר מחובר, עכשיו ספציפית עם כמה פרויקטים אבל הכל בסדר, אני יודע לנוח ללכת ולהשקיע זמן בשביל החלמה, בשביל הנפש, בשביל לחיות.
לימודים זה חשוב אבל לא על חשבון החיים ואפילו לא על חלק מהם. 
אם יש דברים שמביאים אותי באינסטינקט טבעי לתאווה, זה לא שווה אפילו אפס, כי אני חוזר חלילה, ואני יכול לאבד את הלימודים ואת החיים...
כמובן שיש לחצים וזה דבר טבעי וליגטמי ודבר שקורה אבל אם זה השיגרה והשיגרה הזאת היא השורש לתאווה שלי אז נגמר...