ברוכים הבאים, אורח

זה או לכתוב, או לבכות...
(0 צופה) 

נושא: זה או לכתוב, או לבכות... 2438 צפיות

תגובה: זה או לכתוב, או לבכות... לפני 3 שנים, 1 חודש #136391

שלום,

אסירות תודה, רק בעזרתו יתברך, ולמרות חוסר האונים שלי אל מול היצר, הצלחתי. מקווה להצליח גם היום. רק להיום.
מודה אני לפניך, מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך.
מודה אני על אתמול, שמנעת ממני להיגרר וללחוץ על הפרסומת ההיא. שמנעת ממני לפנטז ולאונן עליה אח''כ. שהצלת אותי מרשתו של היצר. רק בחסדך.
ממשיך בדרך בעז"ה!

תגובה: זה או לכתוב, או לבכות... לפני 3 שנים, 1 חודש #136397

  • קדימה
  • רצף ניקיון נוכחי: 1 יום
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 499

כל הכבוד,
שיתוף בזמן אמת,
זה גבורה אמיתית,
אשריך,
תהיה חזק הלאה בדרך,
ותזכור שהכל זה תהליך,
אין בום וגמרנו,
רק לאט לאט נתגבר ונצליח,
אוהבים.

תגובה: זה או לכתוב, או לבכות... לפני 3 שנים, 1 חודש #136766

שלום,
אסירות תודה מתקדמים בדרך ב"ה. עוד יום.
ב"ה גם ההכנות לחתונה מתקדמות. פתאום מדבר עם המדריך חתנים על הדברים האלו מצד הקדושה. איזה שינוי. מתפללים ממש שנדע באמת להגיע למקומות האלו מצד הקדושה. (המדריך חתנים אמר יפה שצריך לדעת שמי שנכנס לחדר המיטות הוא היצר הטוב ולא היצר הרע.) המון חסדי ה' בימים אלו, ואני ב"ה מתקדם. מתפלל לעוד יום נקי ולהמשיך בדרך. רק להיום. שוב תודה לקוראים ולמגיבים. מחזקים ממש.

תגובה: זה או לכתוב, או לבכות... לפני 3 שנים, 1 חודש #136770

  • דף חדש
  • רצף ניקיון נוכחי: 18 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 370

הלוואי עליי להתחיל את התהליך כמוך עוד לפני החתונה...

בהצלחה חבר יקר..! 

"תמיד נזכור שאנחנו בנים של מלך"

תגובה: זה או לכתוב, או לבכות... לפני 3 שנים, 1 חודש #137086

שלום חברים!
בתחילת המסע ל90 יום, הייתי נושא עיניי אל מרומי הטבלה, רואה את ה60-70 יום, וחולם. חלמתי על האנשים שנמצאים שם וכבר עמוק באיזשהו תהליך חיובי ומדהים. חלמתי על האנשים שאשכרה הפעם האחרונה שהם אוננו הייתה לפני יותר מחודשיים. חלמתי על עצמי וכמעט שהתייאשתי, אבל אמרתי, רק להיום, רק להיום. ופשוט לא ייאומן, הנה אני, כבר מעל חודשיים בלי להוציא במודע זרע לבטלה, בלי לראות פורנו. וזה באמת תהליך חיובי ומדהים. תודה לאל. רק חסד ה' עליי שלא נפלתי. לא בזכותי, אני חסר אונים. הוא מאש ואני בשר ודם. תודה לקב"ה שנלחם מלחמותיי ומשאיר לי איזהשהו סיכוי להינצל, להצליח עוד יום, רק להיום.שני דברים אני רוצה לומר למי שעוד לא הגיע למקום הזה ושואף וחולם.
1. זה אפשרי, לא בפתרונות קסם, לא בדרכי קיצור. יום אחרי יום, קרב אחרי קרב, ולאט לאט מתקדמים. מאוד לאט.2. היצר לא נעלם אחרי 60 יום. אני כן מאמין ומרגיש ש"מרעיבו שבע" במידת מה (ונראה לי שכולנו יכולים להעיד ש"משביעו רעב"), אבל הוא ממש עוד לא הורעב מספיק. ממש לא. ובינתיים צריך להתחזק, להמשיך במלחמה. אסור אסור להיות שאנן. אבל זה באמת נקודת דרך משמחת מאוד.תודה לה' שמלווה אותי במסע ונותן לי כוחות, כי לבד אני לא יכול.תודה לכם שאתם קוראים, מגיבים ותומכים.בעז"ה מקווה להמשיך עוד יום, רק להיום. רק להיום!

תגובה: זה או לכתוב, או לבכות... לפני 3 שנים, 1 חודש #137186

שלום חברים אהובים!
מסע לעבר 90 יום ומשם בעז"ה לחיים חופשיים וטובים יותר. ממש מרגיש כמו במסע. התחלתי שם, למטה, בתחתית ההר. הבטתי לפסגה, והתחושה היתה שאין סיכוי שאגיע. זה כל כך רחוק, כל כך גבוה. אבל ידעתי שאין שום דרישה או חובה (וגם אין אפשרות) לעשות עכשיו צעד עד לראש ההר, הדרישה היא פשוטה- לצעוד צעד אחד בשביל. ועוד אחד. ועוד אחד. וכן הלאה וכך להתקדם. לאחר כמה צעדים, טעיתי בדרך. פניתי לכיוון הלא נכון ומצאתי עצמי חזרה בתחתית ההר, זה היה בנקודה אחרת, אך שבתי לתחתית. אמנם זה לא מתועד ביומן המסע שכתבתי בפורום הזה, כי מאז נכנסתי לפורום- ב"ה, בחסדו העצום על ברייתו, לא טעיתי בדרכי (אכן היתה מעידה, אך תפסתי עצמי בנס עצום לפני הירידה). חזרתי לשביל, והמשכתי את העלייה אשר התחלתי.
לפעמים היו סלעים, נקיקים ואתגרים שונים בדרך, היא ממש לא היתה חדגונית, השתדלתי לתאר אותם ביומן. ועכשיו, באמצע העלייה, עומד לשנייה, מסתכל אחורה, נושם אוויר מלוא הריאות, ונפעם. כמה עליתי. וואו! איזה יופי! כמה כוחות ה' השפיע עליי, לבד לא הצלחתי לטפס 10 צעדים, ואיפה אני היום! ממש רואה את נקודת ההתחלה, זה כבר מתחיל להרגיש רחוק. צריך לדעת ולזכור שגם מפה, אם אטעה, אם לא אהיה עירני לדרך- בשניה אחת, אני חוזר ללמטה. תמיד להיות עירני, לא להיות שאנן.
עוד מזהה מפה מה יש שם למטה. זה מזבלה, זה אמנם מושך, אבל זה מסריח ורע, לא אוהב לראות את זה וודאי שלא להיזכר שחייתי שם כמה שנים. אומרים ששם, בתצפית למעלה למעלה, זה כבר משתלב בנוף, זה יפה משם. מי יודע... כרגע מעדיף לא לחשוב על זה. כרגע זה רק שלילי.
ועכשיו, מספיק. מסתובב חזרה, מפנה פניי למעלה השביל, וצועד בעז"ה עוד צעד.
א-לוקיי, תודה על כל הכוחות שאתה משפיע עלינו, תודה על היכולת והמקום לשתף בתהליך, תודה על האנשים המחזקים ששמת סביבי בדרך. תודה על כל הטוב הזה.
מתפלל שאצליח להמשיך במסע עוד צעד. רק צעד. רק להיום. רק להיום!
שוב תודה לכולכם, שליחי הא-ל בדרך, הקוראים, המגיבים והתומכים. יהי רצון שניפגש כולנו בפסגת הרי התשובה.

תגובה: זה או לכתוב, או לבכות... לפני 3 שנים, 1 חודש #137188

  • דייב 2
  • רצף ניקיון נוכחי: 308 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 2095

וואלה מדהים
תודה רבה

תגובה: זה או לכתוב, או לבכות... לפני 3 שנים, 1 חודש #137194

  • אלי שומר
  • רצף ניקיון נוכחי: 62 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 783

שמחתי לקרוא את כל המסע שלך, נפלא. אתה נוהג נכון מאד.
אבל גם כשתהיה מאד למעלה בטבלה, תמיד תמשיך כך, ללכת בשביל ולהיזהר לא ליפול ממנו. 

תגובה: זה או לכתוב, או לבכות... לפני 3 שנים #137539

שלום לכל החברים היקרים!
אסירות תודה לקב"ה, ממשיך להתקדם עוד יום ועוד יום.
כביכול אין חדש, אבל באמת, כל יום מקריב קרבן תמיד. בוקר, ערב וביניהם גם קרבנות אחרים. כל הזמן במלחמה. אין הפסקת אש הומניטרית. ולכן, למרות שכביכול, היצר הרע אומר שאני כבר לא צריך להגיע, לכתוב, לשתף, לקרוא. אני ב"ה, בחסד אל כל היום וכל הלילה, כבר יותר מ70 ימים נקי, אז הוא אומר: "תשחרר, זהו, אני כבר וויתרתי." אבל אני יודע בדיוק שברגע שארפה- לפני שאספיק למצמץ- אחליק לשאול תחתיות. אז אני מגיע, קורא, משתף, מעדכן.
תודה רבה לכולכם, שליחי האל!
לפעמים, שניים מהדברים שהכי מחזקים אותי ועוזרים לי להישאר מחובר, זה לקרוא את מה שאני כתבתי בשרשור הזה, בשעות מפוכחות. ולקרוא את מה שאתם כתבתם. כל כך מחזק לראות איזו הודעת עידוד או הזדהות מכם. תודה רבה לכם!

תגובה: זה או לכתוב, או לבכות... לפני 3 שנים #137547

  • דייב 2
  • רצף ניקיון נוכחי: 308 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 2095

אוהבים אותך
אתה לא לבד
תמשיך בדרך הנפלאה שאתה עושה
כתיבה, תגובה יכולים להציל חיים ובטח חיי שעה

תגובה: זה או לכתוב, או לבכות... לפני 3 שנים #137668

  • דף חדש
  • רצף ניקיון נוכחי: 18 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 370

יפה לך... כדאי לך לשתף יותר מניסיון שלי..
כמובן אתה ממש מתקרב ל 90 יום.. ויש לך המון ימים שצברת.. אבל דווקא בגלל זה.. כדאי שלא תכנס אף פעם לשאננות.. 

"תמיד נזכור שאנחנו בנים של מלך"

תגובה: זה או לכתוב, או לבכות... לפני 3 שנים #137778

שלום לכל החברים!
נרגש מאוד לשתף כשבוע לפני שאני מגיע לנ"צ כ"כ משמעותי שהצבתי לעצמי בעצת הגדולים והחכמים פה באתר. 90 יום. וואו.
הגדרתי לעצמי בתחילת הדרך, לפחות פעם בשבוע לכתוב, גם אם מרגיש שאין צורך. ב"ה, הגומל לחייבים טובות, שזיכני בקבלה החכמה והחשובה הזו.
עכשיו, לדעתי, ללא הקבלה הזו, לא הייתי כותב. תמיד יש לי עוד המון אלטרנטיבית חשובות להתעסק איתן ולמה עכשיו להתחיל לכתוב? לכאורה אני מתקדם יופי, אז למה להשקיע ולכתוב? 
אבל, דף חדש, אתה ממש ממש צודק. כשאני מתבונן בעצמי בעומק, ממש טוב, פתאום אני מזהה אותו, שוכב שם במארב, בשקט בשקט ומנסה לצוד אותי. מדי פעם הוא זורק אבן לכיוון אחר כדי שאחשוב שהוא מגיע משם, אבל ברגע שלא אהיה מרוכז, שאפנה מבטי, הוא יתקוף, וזה יכאב, אני ממש מרגיש אותו נועץ בי מבטים ומחכה בסבלנות.
ואני, אסור לי להיות שאנן, אסור להירדם בשמירה. כל יום, רק להיום. גם היום, ב84 יום נקיות, רק להיום. רק להיום! לא עד שבוע הבא, אלא רק להיום! ולעומתי, יודע שהיצר נערך, כי בעוד כשבוע, 90 יום נקיות ושפיות יחסית (מלבד קריזים, שגם אותם ה' העביר אותי בהצלחה אבל קשה לקרוא לזה שפיות), זה הפסד גדול בשבילו, והוא ייתן קרב מאסף, ויוציא עליי את כל הכלים שלו, וזה בעצם מגיע ממני, את כל התסביכים שלי, את כל הדופמין הזול הזה שכל כך חסר בגוף שלי, את כל תחושת הקבלה החמימה שהפורנו מספק, גם אם אתה לא נותן לו כלום בתמורה, את כל הטוב המדומה הזה הוא יציע לי ויידחף לי בכל מקום שאליו אלך.
ויותר מזה, בעוד קצת יותר מחודש, בעז"ה הרחום והחנון, אני מתכנן ליצר עוד הפסד, שבו בעז"ה אשבה אותו ואתחיל דרך חדשה, כשהוא לצידי, ובעזרתו, במקום להתרכז בעצמי, אוכל להתרכז במישהי אחרת, ולנסות להעניק לה ככל יכולתי. בדיוק ההפך ממה שהוא גרם לי לעשות אלפי פעמים. וההכנות הללו לחתונה, צריך כ"כ הרבה סייעתא דשמיא, לדעת לעשות את הדברים נכון. (בעז"ה בלי נדר, אפתח שרשור חדש בנושא הזה, יש לי כמה תהיות) ומתפלל כל הזמן, שאזכה לעשות את הדברים בצורה מחלימה, בריאה ונכונה, לרצון ה' יתברך.
ברוך ה', הרופא כל בשר, המחייה אותי בכל רגע, שבזכותו, ולא מכוחי, באמת, לא מכוחי! רק בזכותו נקי כבר 84 יום, ובעזרתו יתברך, המרחם על בריותיו בכלל ועליי בפרט, אצליח להישאר נקי ושפוי עוד יום, רק להיום!
שוב פעם תודה לכם, עוקבים יקרים ואהובים כל כך, על האוזן הקשבת והמבינה, על התמיכה וההזדהות, על העצות, בין בפורום ובין בפרטי. אשריכם ואשרי חלקכם, שנזכה כולנו לעוד יום נקי ושפוי!

תגובה: זה או לכתוב, או לבכות... לפני 3 שנים #137816

לא חלמתי שאגיע לזה. בקטע הרע.
מתעורר באמצע הלילה עם כזאת תשוקה לאונן, לגעת בעצמי, לפנטז, בטח העיניים יצטרפו ברגע שיוכלו.
וואו, איזה קריז עצבני. חייב לשתף. לא יודע איך יוצאים מזה. מתחיל לעשות סדרת נשימות. הבטחתי שאשתף. ב"ה שכבר הייתי מחובר לשמור עיניך בפלאפון מלפני שהלכתי לישון. ה', מה זה הניסיון הזה? אני חייב לאונן, חייב להפסיק להדוף את הפנטזיות בראש שלי, להתחיל לדמיין ולגעת. עם תחושות האשמה והמחיר- נסתדר מחר. רק לאונן ולדמיין. א-לוקים, למה זה אסור???? "ומה עם הספירה??? 86 יום, מהתחלה?!?!" חושב לעצמי. אין מצב! פעם הבאה לא יהיה יותר קל. מרגיש כאילו יש לי אזיקים! לשנייה מתהפך במיטה, עובר על הבטן, איך בא לי להישאר, אפילו בלי לגעת עם הידיים, רק לפנטז, אני כבר אגמור, יש לי כזה קריז, זה לא נורמלי!
כותב בתקווה שיעבור אי פעם, אבל תוך כדי הכתיבה מרגיש כאילו זה כל העולם, כאילו זה אף פעם לא יעבור, אבל יודע, אם רק אעבור, רק להיום, יהיה בסדר.
כבר מרגיש יותר טוב, מהשיתוף. יודע שאסור לי לאכזב אתכם, קוראים שמחבקים תמיד ולא רוצה פתאום לדווח מחר שלא עמדתי בניסיון.
חושב גם על ארוסתי הצדיקה, והבטחתי לעצמי שאין מצב שאני לא אספר לה אם אפול, ועכשיו, תוך כדי קריז אמרתי לעצמי, גם אין מצב שאני מספר לה שנפלתי, פשוט אסור ליפול. מרגיש לא שפוי בהתמודדות.
משליך על ה', שהביא לי מכוחו את ימי הנקיות, שיביא לי גם קצת שפיות. רק להיום, כפשוטו, שפיות, נקיות, אמן!

נערך לאחרונה: לפני 3 שנים על ידי מאמין בתשובה .

תגובה: זה או לכתוב, או לבכות... לפני 3 שנים #137820

שלום לכל החברים היקרים מאוד!
ברוך הגומל לחייבים טובות שהעניק לי את הלילה הקשה הזה במתנת חסד גמורה ונשארתי נקי. לא מכוחי, לא היה לי כוח בכלל. רק מכוחו האינסופי. חלק מכוחו האינסופי הם שליחיו- אתם, תודה גם לכם! מודה לה' על ההצלה הגדולה. ממשיך תפילות ליום ושבוע נקי ושפוי.

תגובה: זה או לכתוב, או לבכות... לפני 3 שנים #137823

  • KeepMovingForward
  • רצף ניקיון נוכחי: 5 ימים
  • מנותק
  • דירוג פלטיניום
  • הודעות: 469

ואוו! חיזקת אותי המון חבר יקר!
ממש מתרגש לראות את הגבורה שלך ואת הויתור שלך על התאווה.

אני בדיוק אחרי נפילה כואבת של איפוס אחרי 36 ימים
עוד לא יודע איך לאכול את זה כל כך
ונתת לי שמחה גדולה וכוחות להמשיך.
תודה רבה.

יש תקווה! שנזכה להמשיך להתקדם...

זמן ליצירת דף: 0.56 שניות

Are you sure?

כן