שלום לכל החברים היקרים,
זה היום עשה ה', נגילה ונשמחה בו.
אמנם שלושת השבועות, אבל אני מרגיש חג היום. 90 יום, צעד משמעותי מאוד.
חשבתי על זה ואני רוצה לשתף איזה כלים עזרו/עוזרים לי להתמודד ולהגיע ל90 יום ב"ה. בשביל להבהיר לעצמי על מה צריך לשמור טוב טוב כדי להמשיך להתקדם ואולי גם לעזור לאנשים שההתמודדות שלהן דומה לשלי.
1. שיתוף. הצלחה/ כישלון/ מעידה/ קריז/ התלבטות/ כל צעד שאני עובר ורוצה שיישאר בליבי, שיהיה משמעותי, שאדע שהתקדמתי ושהרווחתי ממנו משהו- לשתף. לשרשור שלי קוראים: "זה או לכתוב, או לבכות". זה אותם אותיות, אבל בסדר שונה, פשוט צריך לדעת לקרוא את הסיטואציה ולסדר את האותיות נכון. אם נפלת- אתה יכול לבכות על חוסר האונים, על הכישלון, לאבד את כל הכוחות הטובים שהיו לך, או לחלופין, אתה יכול לכתוב, לנסות להפיק לקחים, להרים את הראש, ולבדוק מה הצעד הבא, לאן מתקדמים. זה מה שהשתדלתי לעשות.2. קביעות כתיבה. מכריח את עצמי להתעסק עם ההחלמה, לעשות את ההחלמה אקטיבית, המון זמן ניסיתי לעשות אותה פסיבית, שלילית, מנסה לא ליפול, לא להסתכל, לא לראות, לא לחפש, לא לגעת, לא לאונן, לא לא ולא, וזה פשוט חסר. אני מובל ע"י המחלה, אם היא רוצה סבב לחימה- יהיה, אם היא לא רוצה- לא יהיה. אחרי אלפי פעמים, אני יכול להגיד, היא תמיד רצתה ותמיד תרצה. תמיד יהיו נפגעים לכוחותינו. אז צריך להתחיל להיות המוביל. אני בוחר להתחיל סבב לחימה, לתקוף, למרות שלא היתה לי עוררות- אני נלחם בתאווה, כותב כמה אני לא רוצה לחזור אליה, או כמה אני כן רוצה לחזור אליה. מה אני מפסיד מההחלמה, אבל מסכים לוותר עליו, שמח למחול על ההנאה הרדודה הזו.
3. רק להיום. כלי חשוב מאוד, של הבנה שגם המלחמה הכי גדולה, בקצה, מתנקזת לקרבות קטנים, גם המלחמה על החיים, מורכבת ממערכות יומיומיות, לפעמים קרבות קשים יותר לפעמים קלים יותר, לפעמים מערכה לוקחת 3 ימים קשים של תאווה, ולפעמים זה קרב של רגע. רגע לפה- ניצחון, רגע לשם- הפסד. ככה זה. וההבנה הזו- נותנת כוחות, דרך הכל יכול, לדעת שאפשר. גם אם כביכול אי אפשר להחזיק 90 יום נקי, את הרגע הקשה הזה- אפשר לצלוח, ועוד רגע ועוד רגע, והכל יכול מלמעלה לוקח את הקרבות שלנו, את הקרבנות שלנו, כל הוויתורים שלנו, ומצרף אותם יחד. 90 יום, נס גלוי.
אילו פינו מלא שירה כים ולשוננו רינה כהמון גליו- אין אנחנו מספיקים להודות לך.
תודה לה' שכל יום ויום הוא רק מכוחו האינסופי!
תודה לכם, שליחיו הנאמנים, על העזרה, העצות, התמיכה, ההזדהות, הכנות, האהבה, וההקשבה!
*חשוב לי להדגיש לעצמי שוב, הקרב על 90 יום אולי נגמר, אבל על היום הקרב רק התחיל, והיום ה91 לא פחות חשוב מהיום ה90. חשוב להמשיך את המלחמה, להמשיך את הכתיבה, להמשיך לדווח על נקיות, על הצלחות ועל אתגרים, חס ושלום על מעידות וחס וחלילה, חס ושלום על נפילות. ולהמשיך שפיות ונקיות רק להיום. רק להיום!
יהי רצון מלפני אבינו האוהב שבשמים שנזכה כולנו לעוד יום שפוי ונקי!
מאוד אוהב, מעריך את כולכם ממש ממש.
אור וטוב, יתגבר.
