1,3,4 - לא רואה איך זה קשור. אם כי, אם זה משהו שמציק מאוד, אז יתכן שהשימוש הוא בריחה מהכאב.
אבל 2 - ערך עצמי נמוך - לדעתי הוא השורש והמקור לבעיה שלי.
אני באופן אישי סבלתי מערך עצמי נמוך מאז שאני זוכר את עצמי, הייתי מבועת שמישהו יתפוס אותי במצב משפיל או מצחיק. הייתי בטוח שאם אכשל, כולם מסביב יצחקו עלי - וזה לא גרם לי להתאמץ חזק יותר, אלא פשוט לוותר על הניסיון. (או לרמות....)
כישלון היה עבורי דיכאון של כמה ימים, כי אם נכשלתי זה אומר שאני לא שווה כלום - נכון?
אם מישהו היה צוחק עלי, זה היה פוגע בי עד עמקי נשמתי. לא משנה מי הצוחק - אפילו ילד קטן ומנוזל באוטובוס היה יכול להרוס לי את היום.
כיום יש שיפור מסוים במקום הזה, בעיקר עקב עבודת הצעדים, אבל יש עוד הרבה מה לשפר.
הרב טווערסקי (שהיה פסיכולוג גדול ובין השאר מומחה עולמי להתמכרויות) אמר שערך עצמי נמוך הוא הסיבה השורשית
לכל בעיה פסיכולוגית, למעט בעיות ביולוגיות או כאלו שקשורות לחוסר איזון כימי.
בספר Self-discovery in recovery (עמ' 3) הרב טווערסקי מספר את הסיפור הבא:
אישה צעירה יושבת בטרקלין בית החולים נושכת את שפתה, ומנסה לשווא להילחם בדמעות שזולגות על עיניה השחורות והכחולות. היא לא זוכרת איך היא קיבלה את החבורות, בין אם בקטטת שיכורים ובין אם בנפילה, כששיווי המשקל שלה מעורער על ידי אלכוהול וכדורים. בלק-אאוטים כאלה אינם חדשים לה; למרות שהיא רק בת 22, היא חוותה מקרי שכחה רבים כאלו.
ברברה לא בוכה בגלל החבורות; גם הן הפכו לדבר שבשגרה. היא בוכה בגלל שהיא זוכרת, למרות הזיכרון הפגום שלה, שאמא שלה זרקה אותה מהבית עם הוראות לא לחזור לעולם. היא חזרה הביתה עם שני גברים שאיתם התיידדה בבר, וכשהם סירבו לעזוב, אמא התקשרה למשטרה. כשברברה שוחררה בתחנת המשטרה, לא היה לה לאן ללכת, והמשטרה הביאה אותה לבית החולים.
הרפתקאותיה של ברברה עם אלכוהול החלו בגיל 13, בתחילה עם בירה. ואז הגיעו מריחואנה, "לודס", ספיד, משקאות חריפים, "פרקס", ואליום, וכל דבר אחר שהיה זמין.
"תגידי לי," אמרתי, "מה את עושה כשאת עובדת במטבח ומצטברת לך אשפה?"
"אני לא מבינה למה אתה מתכוון," אמרה ברברה.
"בדיוק למה ששאלתי." הגבתי. "איפה את שמה את האשפה שמצטברת?"
"בפח האשפה," היא ענתה. "אלא איפה?"
"אז יש לי רק שאלה אחת אליך, ברברה. אם את יודעת שהמקום היחיד לזבל הוא פח האשפה, למה הכנסת את כל הזבל הזה לתוך עצמך?"
ברברה הכריחה חיוך. "אני מניח שרציתי את ה"היי"."
"אין מצב," אמרתי. "ידעת שהדבר הזה הוא זבל. אני בטוח בזה. אני מאמין שהתפיסה העצמית שלך הייתה כל כך מעוותת, שלא החשבת את עצמך למשהו ששווה יותר מפח זבל, וזו הסיבה שלקחת את כל הזבל הזה. אם היית מאמינה שאת האדם היפה שאת באמת, לעולם לא היית יכולה לעשות את זה לעצמך. כשיש לך משהו שאת מחשיבה כבעל ערך, את דואגת לו. אם יש לך משהו יפה, את מבריקה אותו ומגנה עליו; את לא חובטת בו באגביות."
ברברה הנהנה בראשה באיטיות. "מעולם לא חשבתי שאני שווה משהו," אמרה.
קצת אחר כך הוא כותב "אני לא יודע את הסיבה לאלכוהוליזם, ואני ממש סקפטי לגבי כל מי שטוען שהוא כן יודע את הסיבה... אבל אני כן יודע משהו בוודאות. מניסיוני, מעולם לא נתקלתי באלכוהוליסט שהייתה לו תחושות חיובית של ערך-עצמי, תחושת שווי וביטחון עצמי,
לפני שהוא התחיל עם האלכוהול."
(אם אתה דובר אנגלית, שווה לקרוא את הספר הזה. אפשר לשאול אותו (ועוד כמה ספרים של הרב טווערסקי) בחינם מהספריה הדיגיטלית של Internet Archive)
אזהרה: ספוילר!