אני מסתפק בשאלה זו כבר הרבה זמן, ואני לא בטוח איך להגדיר את הנצחון, מצד אחד צמצמתי את הפגיעה 'הרוחנית', ומצד שני עדיין נפלתי, ואני מרגיש שזה רק עצת היצר לגרום לי להרגיש התקדמות.
מה אתם חושבים?

אני כן הייתי נוטה להגדיר את זה כניצחון. כי בסופו של דבר רמת הנזק שנגרמת לנפש היא בסדר גודל שונה.
אמנם עדיין יש את הסכנה של להתיר לעצמי ליפול לכתחילה, אבל אם אדם ישר עם עצמו מספיק אני לא חושב שזה יעבור חלק במצפון.. לדעתי הכל יחסי. הכל תלוי איך המצב הזה ביחס למה שאתה רגיל, האם זה התקדמות או נסיגה.
ואולי יש איזה פטנט: כשאתה רחוק מהשפעת התאווה, תשב ותעשה לעצמך סדר בדברים ואז תגדיר מה האסטרטגיה שאתה נוקט כדי להתמודד - למשל, אתה מגדיר לעצמך *מראש* שאם אתה שם לב שיש לך חשק לצפות בפורנוגרפיה מפורשת, מותר לך ללכת וליפול ישירות. ואז גם הרווחת את הזמן שהיית מבזבז אם היית צופה, וגם חומרת הפגיעה פחתה משמעותית.
אני חושב שהדברים עצמם יותר עדינים באיך אתה משחק עם הנפש שלך בזמן שיש לך תאווה, וזה מן הסתם משתנה מאדם לאדם. אני יכול לשתף בדוגמא על עצמי (קרה לי רק פעם אחת) שהיתה לי תאווה חזקה מאוד, והבנתי שאין לי סיכוי להתגבר, ואז אמרתי לעצמי (במעין סוג של חוצפה כזאת) טוב אני הולך ליפול עכשיו בכוונה. וממש באתי לעשות את זה. ואז פתאום כל התאווה החזקה שלי נעלמה כלא היתה. אני לא יודע לנתח את זה ולא יודע מה גרם לזה, עוד צריך לחקור את זה. אבל לדעתי זה מוכיח שיש תגובה נפשית אפשרית כדי לנצח כל מצב. כמובן שזה לא דבר פשוט...
בכל אופן הרעיון שהצעתי מתבסס על העיקרון שאתה לא פועל על פי הדחפים שיש לך באותו רגע, כי אז אתה נמצא במערבולת ולא יכול לסמוך על עצמך. אבל לפי דברים שהגדרת מראש לאחר מחשבה מעמיקה, אתה כן יכול לפעול.
קח את הדברים שלי בעירבון מוגבל כמובן

אח יקר 
נגעת בספק שאצלי גם מתקיים תקופות.
אני מצטרף למה שכתב החבר.

בוודאי שזו התקדמות במצב האישי זה לא מתיר מעשה מסוים אבל זה מראה על רצון לשינוי וגם שינוי במעשה.
חשבנו שאפשר הכל בבת אחת וברגע גילנו שלא.
בדרך אנו עוברים מסע בחלקו במקום לרדת בהר את כולו אנו יורדים את חציו.

בהקבלה לעולם המעשה להפסיד מאה או חמישים עדיף להפסיד חמישים 
זה הפסד של חמישים לפחות לא להפסיד מאה.

זו שאלה מצוינת.
לדעתי, המטרה צריכה להיות אפס סובלנות לתאווה.
עם זאת, אני מסכים לגמרי עם carot שזה נזק חלש בהרבה לנפש.

נשאל את עצמנו בכנות: האם אוננות כדי להימנע מפורנו באמת מצליחה להרחיק אותי מהדבר "הרע באמת", או שאחרי יום-יומיים (במקרה הטוב...) אני רוצה את הדבר "הרע באמת" שוב. והפעם עם אובססיה חזקה פי כמה...

עבורי, התשובה היא שכל נגיעה בתאווה מכל סוג, גורמת לי לרצון חזק ועוצמתי לתאווה נוספת. וכשזה לא מספר אותי, אז אני רוצה משהו חזק יותר, מרגש יותר, מלהיב יותר. ובסופו של דבר אני חוזר לפורנו....