עבר שבוע מאז הנפילה, והנה אני שוב מאוחר בלילה בבית, עם הפלאפון.. הפעם יותר בסדר, אני לא מתחיל - אפילו לא קצת, למרות שאני ממש רוצה, רק קצת. מחכה לי (ולהרבה מאיתנו כנראה) תקופה ארוכה בבית, זה מאתגר.

האם זה נחשב נפילה?
אני מייחס הרבה חשיבות לרצף נצחונות. אם יש לי מעט - אז אני אפול שוב. ואם יש לי הרבה - אני ממש ארצה להימנע מזה.

היום עשיתי משהו שאני לא בטוח שהוא נפילה. ראיתי דברים - אבל לא פורנו, ואפילו לא (סליחה על הפירוט) עירום. "סתם" תמונה לא צנועה. תוך כדי התחלתי להתעסק עם עצמי, ובלי כוונה שפכתי..
כנראה שאם זה לא היה קורה, הייתי מגיע לנ]ילה חמורה יותר.
עכשיו - מחכה לי עוד זמן רב בבית. ברור לי שאם אני אחשיב את זה כנפילה - אני אפול עוד ויותר גרוע. ואם לא - המצב יכול להיות יותר טוב. מצד שני - זה כמעט נפילה מוחלטת, כרגע מתלבט מה לעשות..

דעתכם?

החלטתי שלא להחשיב את זה כנפילה. אם אני אפול בהמשך - אז בכל מקרה הרצף מתאפס. ואם לא - זה כנראה בזכות העובדה ששמרתי על הרצף, ולא החשבתי את זה כנפילה, ואני מוכן אפילו לקבל את זה כפרס

9 ימים נקיים, מרגיש הרבה יותר. את היום הצלחתי לנצל די טוב עד כה. עדיין יש לי הרבה דחפים, גם במצבים לכאורה לא קשורים, גם כשאני עסוק.. זה ממש קשה. עד עכשיו הכל בסדר ברוך ה', אבל אני מרגיש שעוד רגע אני נכנס למעגל הצהוב

נפלתי.
אז נכנסתי למעגל הצהוב, ואז יצאתי ממנו, עשיתי הפסקה של כמה שעות, ואז ממש לפני שבאתי לישון, התחלתי, רק קצת. רק לראות עוד משהו שלא הספקתי לראות מקודם, עלה לי עוד רעיון למשהו "מעניין" שאפשר לקרות. 
אני מרגיש ברצפה, אחרי 120 יום, נפלתי, ואחרי פחות משבוע נפלתי שוב, ואחרי 9 ימים נפלתי שוב. כל נפילה - נפילה.כאיךן חזרתי בזמן חצי שנה אחורה, כאילו לא עשיתי שום תהליך. זה מתסכל ברמות אחרות. בא לי לבכות

מסכים עם שתי התובנות - ההתרגלות מפילה המון אנשים שמגיעים למספרים גבוהים. השאננות.
וגם צודק מאוד שלהיות בלחץ סביב העניין ממש מפיל וממש מזיק.