הקדמה:
חברים יקרים, אוהב את שניכם. אין לי באמת דעה מגובשת לגבי הסוגיה מכיוון שהידע שלי מוגבל ביותר. אשמח להמשיך ולדון בנושא מכיוון שהוא באמת מהותי עבורי. בשלב זה, עד שאלמד משהו מהחיים שלי, יש לי רק ציטוט של יואל הופמן (לא אדם דתי), וגם הוא קשור בקשר רופף מאוד:
"תארו לעצמכם יהודי והיהודי יושב על כסא והכסא בעולם. את בדידותו הגדולה של היהודי. לכמה חלל נזקק אדם עם כסא וכמה חלל ניתן לו."
היום בקבוצה הבנתי סופסוף את ההבדל בין הכיסא היחיד שמול המחשב לכיסא שמסביב לשולחן שם.היה לי נס ויכולתי להגיע היום אחרי יום עם פעולות מעטות. אסירות תודה לה'.
ועכשיו, נחזור לריכוז העצמי שלי ברשותכם.
דחיינות:
התחלתי עבודה צדדית ביום ראשון. לכאורה לא סיפור גדול, אם לא הייתי דחיין.
מדובר בפגם אופי שמלווה אותי כל החיים. בישיבה התיכונית מצאתי את עצמי מבזבז את הזמן עד חצות ונאלץ לקום ב-3 בבוקר ביום של בחינה כדי ללמוד, וחוזר חלילה. באוניברסיטה הגשתי כמעט את כל העבודות, אם לא את כולן, בשניה האחרונה או טיפה אחריה. התחלתי לכתוב שעות ספורות קודם למועד הסופי, גם אם היה חודש ימים עד אליו.
למה לקחתי עבודה צדדית, אין לי מושג. היא מכניסה אותי ללחץ מיותר וגוזלת ממני זמן. והיא מעוררת מרבצה את מפלצת הדחיינות.
עוד מבית ספר יסודי אני מתנהל בלי יומן. לא מסוגל לראות משימות מול העיניים. הלכתי לקואצ'ר שניסה ללמד אותי לעשות סדר, אבל אם לשפוט לפי הערב זה לא ממש עזר. בזבזתי את הזמן כמעט לחלוטין ובמקום לעבוד חצי שעה, בזבזתי כמעט 4 שעות על שטות.
אפילו את הזמן לפוסט הזה מרחתי עד לזמן מאוחר
אם למישהו יש עצה מועילה, קישורים וכדומה, אשמח.