אני וורקוהוליק.
ברחתי אל העבודה כי קיוויתי להסחת דעת מכאב הלב שמתלווה לשימוש, אבל בפועל הלחץ השפיע עלי לרעה. בצירוף עם הדחיינות והעישון הפצע המשיך לדמם והתאווה המשיכה לשלוט בי ללא עוררין, באין מפריע. כשאין זמן יש זמן להכל.
מעגל שוטה בהתגלמותו.
באמת שניסיתי להיבלע בתוך טרדות היום יום. עבדתי עד השעות הקטנות של הלילה, בלחץ מטורף מסביב לשעון. אלה היו החיים שלי. הייתי נשוי לעבודה.
לפני כשנה החלטתי "להיגמל" גם מזה. ישבתי בבית וריחמתי על עצמי, אבל לא רציתי לחזור לעבוד מצד החמה עד צאת הנשמה. והנה, מצאתי עבודה עם שעות יחסית נורמליות וזה לא הספיק. מה אני אמור לעשות עם זמן פנוי?
אני הרי רוצה לברוח. להיות בתנועה. להשתדל לא לעצור ולחשוב על החיים שחולפים. על כל מה שאני מאבד בבדידות הנוראית הזו. אני רוצה לחץ ודד ליינים כדי להרגיש חי. את הכל אני אדחה עד הרגע האחרון או מעט אחריו. הכל כדי לא להכיר במציאות.
תמיד בתנועה, לא מוכן להתחייב לכלום. נע ונד. גם היום אני מפחד מזה, ויש סיבות טובות.
אז נשברתי. היה לי הרבה זמן פנוי בערבים והחלטתי עוד עבודה. הראיון היה לפני כמה חודשים, עוד לא ממש נכנסתי לתוכנית (גם עכשיו אני בהתחלה ממש אם לומר את האמת).
עכשיו, בגלל אותה החלטה, אני מרגיש את זה שוב בכל העצמות את הלחץ מהתחושה שאני לא מספיק. את בזבוז הזמן, את הלילות הטרופים גם כך. אבל עכשיו ב"ה אני לא לבד וחשוב שאזכור את זה. חשוב מאוד שאזכור את זה.
כל השנים שזרקתי לפח לא האמנתי שמגיעה לי זוגיות אמיתית. משפחה בכלל הס מלהזכיר. אומרים יש בעולם אהבה. מה זאת אהבה? על כך ועוד, אולי בפרק הבא.
