תודה למגיבים,
צורצור מוזמן להתקשר, מקווה שיהיה לי את הנכונות לענות,
אני בגל נפילות, שבוע בערך, אבל זה לא מה שמפחיד אותי, הייתי בגלים, ועברתי תקופות עם גלים הרבה יותר נוראיים,
מה שמפחיד אותי זה שהנורא מכל מחלחל אלי,
העובדה שאני בקבוצות כבר יותר מחודשיים, ושום דבר (לכאורה) לא זז, מובילה אותי למבוי סתום.
אני כבר לא נלחם, לא, לא בתאווה, בה מזמן הפסקתי להלחם,
אני לא נלחם כבר לעשות פעולות, להתקשר, לשתף, לדבר עם בורא עולם,
פעם אחרונה שדיברתי איתו בשמונה עשרה, ביקשתי שיתן לי את הכוח לדבר איתו, להרגיש אותו, ובעיקר, לנצל את הזמן לטובה, על התאווה מזמן הפסקתי להתפלל.
יהיו שיאמרו שזהו התחלת צעד 0.
בעיני זו התחלה של ריקבון,
אשמח לחוט של תקווה.... זה יהיה החוט חסד האמיתי.
אני ממעט להיכנס לכאן מבחירה, אין לי כבר כוח, לא רוצה להרגיש אפס כל פעם שאני מודיע "נפלתי"
מספיק לי להרגיש אפס בלי שמסביבי מחלימים רבים, כאלה שהגיעו לכאן אחרי, ועקפו אותי בהחלמתם,
אני ממעט להיכנס כי כבר אין לי אמון... זה יעזור? אז בשביל מה... אני אומר לעצמי,
ורק טלפונים של חברים מהקבוצה שמתקשרים מידי פעם לשתף, מזכירים לי שאני מכור, ואני לא יכול לברוח מזה, כמו יונה הנביא...
אולי עכשיו אני במעי הדגה, מקווה להיפלט החוצה ולעמוד במשימה שבורא עולם נתן לי,
לחיות כמכור... ולחיות כגמול.
"כגמול עלי אימו כגמול עלי נפשי".
שיבוא יום ובטחוני יהיה רק בקב"ה כתינוק שביטחונו רק באימו.
לילה... היום עוד נקי... לא יכול לומר מה יקרה