אז פעם בשבוע אני משתדל לבוא,
בכל זאת,
למרות שאין לי כוח,
לא לנסות להפסיק,
לא לכעוס על עצמי אחרי נפילה,
לא להתמודד ליפני נפילה
לא לעשות פעולות
לא טלפונים
אבל עדיין מגיע,
משתדל.
לבוא, לסמן לראות את טבלת 90 היום,
יום פה, יום שם, נקיות נקיות נפילה וחוזר חלילה.
מישהו פעם אמר לי,
"העיקר לא לפחד כלל"
לא לפחד להמשיך לנסות,
לא לפחד לדבר עם ה' למרות שאני מרגיש כל כך לא נעים לדבר איתו.
לבקש, להתחנן, לשתף,
לא לפחד להרים צלצול.... אחרי נפילה,
ולא רק אחרי,
פשוט לא לפחד.
בתקופה האחרונה נשאבתי לגל נפילות,
שאין לי מושג איך להפסיקו,
או יותר נכון לומר, אין לי כוח לעשות פעולות כדי שזו תהיה באמת ההשתדלות שלי כדי להפסיק את גל הנפילות.
ובטח בזמן הזה הצטרפו המון חברים חדשים,
שחלקם כבר על דרך,
בטח בזמן הזה הייתי יכול לעשות אחרת.
ובין בדידות לתאווה
אני ממש רוצה,
לנצל את הזמן נכון,
אבל הדחיינות שלי אומרת כל פעם, "נתחיל מחר"
הלוואי ויהיה לי את הכוח מחדש לומר "רק להיום"
בנתיים, נפלתי היום.
אולי מחר יהיה נקי,
יודעים מה....
אני יסתפק בניקיון עד סוף היום....
עזבו את סוף היום.... בואו נסתפק בשעות הקרובות.