"גם אם נדמה שהרמנו ידיים
עמוק בתוכנו מעולם לא אמרנו נואש
אפילו יוסיף הכל להיות מעורפל בינתיים
לא ימנע מאיתנו לקום ולהתחיל מחדש".
(ביני לנדאו)
המון זמן, המון נפילות, המון טלטלות,
ואני דבק במטרה, לקום... לקום כל פעם מחדש.
וזה נראה שאני מוכרח להשלים זו המטרה. לקום,
האמנם?
מתנער, מתאפס, המטרה היא לא ליפול, ואם חס ושלום נפלנו,
רק אז נגייס כוחות לקום.
אין טעם להתכונן לנפילה הבאה בכך שאחזק את עצמי באיך לקום.
אני צריך להתכונן לפעם הבאה, להיות נקי, לא אצטרך לקום.
אחרי תקופת אדישות ארוכה, מריח לי שאני חוזר להחלמה, זה עדיין מדשדש, עדיין לא עיקבי,
עדיין לא בטוח בעצמו, עדיין נשען על תירוצים שונים ומשונים, אבל לפחות קצת זז.
מגיע לכאן כבר יותר, גם אם אני לא כותב, ולא משתף,
השבוע דיברתי עם חברים כמעט כל יום,
נפלתי, אתמול, ושלשום,
ואני צריך לגייס כוחות לקום.
אני יודע שהאמת היא, שאני צריך לגייס כוחות לעשות פעולות, ולא לחשוב איך אני קם בפעם הבא,
רק לחשוב איך אני עובר עוד יום בחיבור, שלווה, ושמחה,
במילים אחרות, אני צריך לגייס כוחות, לחיות כמכור! בגמילה
אני פשוט שמח מכור,
ואני כל כך מתפתל בדרך, רק כי אין לי אומץ לוותר.
בהצלחה לי,
בהצלחה לכולנו.
שבת שלום
