יום נקי ומחובר עבר עלי,
כמה רגעים קשים במקלחת,
אבל סה"כ נקי ומחובר.
ועכשיו הדילמה הקבועה,,,, לא יודע אם אתם מכירים את זה, אבל אני חוויתי את זה, וכנראה שעוד יחווה את זה.
אני מדבר על הרצון לשמוח, איזה כיף?
כבר הרבה זמן שלא עברתי יום נקי שליו ומחובר.
יאללה, שמחה!!!!
לא... לא.... מצפצף קול קטן, איזה שמחה?
כולה הרווחת יום אחד... הרי אתה יודע מה מחכה לך מחר... או יותר נכון לומר, מי מחכה לך מחר.
רגע! עוצר, נושם, אבל עכשיו שמח לי!, אז למה לא?
ושוב הכל צף, כל הרע והמכוער, כל הטומאה והזוהמה, כל אותם רגעים שנפלתי, ונפלתי,
וזה מנסה לקחת אותי שוב לשם, לתאווה, למתוק המדומה, ליופי המעושה, לאהבה המבויימת,
אותה אהבה שחסרה לי כל כך, ומלכתחילה הביא אותי החוסר הזה לזוהמת התאווה,
אז? זהו, אי אפשר לשמוח עד שאני לא ישיג איקס ימים??? וכמה ימים צריך להשיג בשביל שיהיה מותר לשמוח? והמטרה הזאת, לאחד כמוני.... היא בכלל ברת השגה?
כן, פשוט שמח, אפשר לשמוח, גם אם זה רק יום אחד, ואולי נחדד את זה יותר,
דווקא בגלל שזה יום אחד, תשמח,
זה יום אחד, שהצלחתה.... ויכול להיות שהוא יהיה החוליה הראשונה בשרשרת ההחלמה,
ויכול להיות שהוא יהיה עוד יום מרצף הניסיונות להישמר נקי...
אז היום אני נקי,
ופשוט שמח! כי מותר לי.
ויודעים מה? בסוף כתיבת הפוסט הזה, אני קולט.
מותר לי להיות פשוט שמח גם שאני לא נקי...(בתקווה ותפילה שלא נתנסה, ולא יביא אותי לידי ניסיון
כי זה אני, פשוט שמח,
לילה נקיות חברים