אחרי תקופת ריחוק מהפורום, וגם מהחלמה,
אני מוצה את עצמי במצבי קיצון מהירים.
הכל רגוע ושליו, ואיפה שהוא במהלך היום הכל מתפקשש והתאווה מכריעה אותי.
בלי מאמץ, היא קוראת לי ואני בא,
ובתוך כל זה אני מבין, אסור לשגת מפעילות של החלמה, זה או ששאתה עושה פעולות החלמה,
או שאתה לא, ושאתה לא, כנראה שאתה בכיסה של תאווה.
ובכיסה של תאווה, או שאני סובל, או שאני לא מרגיש שאני סובל,
עוד קצת מאמץ נדרש ממני, לחזור ולהיות פעיל בהחלמה,
לחזור ולתפקד בפורום,
לחזור להתקשר לחברים (יש עוד כמה שבקשר איתי גם בימים אלו)
לחזור וליפול... אבל רק אחרי שאני יודע שאני מכור בהחלמה, ולא מכור בהכחשה,
אחרי שלושה ימי נקיות (שלא באים בקלות, שיש בהם תפילות, שיש בהם ניסיון למצוא שלווה מהתאווה)
נפלתי.... ממש עכשיו,
כבר הרבה זמן שלא באתי לשתף מיד אחרי נפילה.
והפעם, אני רק צריך עידוד..... שאולי, באמת אולי, יבוא יום שבו גם אני יעשה סוף סוף פעולות החלמה בצורה מסודרת, מתמידה, ונאמנה.
ועד שיבוא אותו היום.... לי נשארה רק תפילה, רק שיחה, רק דיבור עם בורא העולם,
ואם לא אקבל מענה, אז אדע... עדיין לא זלגו מספיק דמעות מעיני, עדיין לא הגעתי לנקודה שאני פונה אליו בלי אני, אלא פונה אליו כי זה רק הוא
