ברחתי הכי רחוק שרק אפשר
ונתתי לעצמי קצת לעכל
להבין מה עבר ועם מי אני מדבר
ולאן הולך כל זה לעזאזל
נמצאת לא מעט בתוך המחשבות,
זה יישאר שם לתקופה אני יודע,
כי הזמן נותן לשכוח מה שלא צריך לזכור,
לסחוב איתי רק מה שנוגע
ואחרי שכבר עשינו החלטות,
ובכינו עד כאב רק שנינו
זה הקצב בחיים שמשתנה ומפרִיד,
שנים של כל מה שבנינו אז ישבנו בסלון של דיבורים,
והמתח רק רצה להיפתר כעסנו על תקוות וצרחנו בדמעות,
עד שהאגו ישחרר את חולמת לך על שקט ועל בית,
ולגור קרוב אל ההורים ואני עדיין שט מחפש את המקום,
שיבינו אותי בין השירים
כל אחד ממשיך בדרך מה צופן לו המרחק,
אם יבוא אלינו טוב במסע הזה לבד,
שיגיע הוא יגיע במיוחד
ומותר לי גם לבכות בלילה
שאין תשובה פתאום לשאלות
האם סלחת לי על האומץ לברוח
קצת לפני שהאהבה שלי כבר לא פרצה גבולות
ועכשיו אפשר לנוח, חלפה תקופה ועוד שנה,
יודע מה השאיר אותי בטוח, אני עצמי ואמונה