אז איך לא נשברים?
מגלי התאווה, בים הנפילות,
נפילה ועוד אחת, והנה עוד מבט, ועוד סרטון,
ושוב מחדש, ושוב מצליח בשניים, ושוב נפילה,
ופעם היו טריגרים פרובוקטיביים יותר כדי לגרום לתאווה לקפוץ, והיום זה יכול להיות סתם...
ואני מתאמץ, (או שאני מספר לעצמי שאני מתאמץ)
ונופל, ושוב נופל,
ומדבר עם חברים, ומשתף, ולמרות זאת נופל,
ואם תיהיה לי את האפשרות כמכור, להיות פעם אחת אמיתי מול עצמי,
אני יוכל לומר לעצמי, תכלס.... אתה לא מוותר!!!!
מתי יהיה לי את האומץ לוותר, לוותר על דברים שלא מוכרחים לי באמת....
לצערי נפלתי.
לשמחתי- באתי לשתף אותכם בזה....
אין לי מושג מה תגידו על זה,
יש לי רק שמחה, שאני נותן למעט הכנות שנותרה לי, מקום להתבטא,
ואולי ירחמו עליי מלמעלה ויתנו לי את הכוחות לוותר.
ולא! השמחה הזאת לא מטשטשת את הכאב והצער על המצב בו אני נתון...
ואולי גם על זה אני צריך לוותר, על כל הרחמים העצמיים האלה, על כל אווירת הדכאון שבאה אחרי השימוש.
כבר הבנתי למה נפלתי היום... עשיתי את החושבים, ומקווה לשנות את מה שקרה היום.
אני לא יודע מתי זה יקרה, אבל אני יודע שזה יקרה, גם לי יביאו את המתנה הזאת שנקראת נקיות.
בנתיים נקי, עשרים דקות. רק לעשרים דקות
