לצערי נפלתי גם ביום רביעי.... לוקח לי זמן לעדכן, אולי כי התרגלתי במשך שנים לחשוב שאני יכול לבד... אז אני לא מבין מה הקטע לבוא ולומר נפלתי, אז אני מעדכן כי הכנות חשובה לי,
גם פה כמו תמיד חשבתי שאני מסוגל לבד, במקום להתקשר לחבר שסיכמתי איתו מראש עוד באותו יום, (או יום ליפני אני לא זוכר) "אדבר איתך שלוש פעמים בשבוע בלי נדר" אמרתי לו.... "וכמובן שאני מריח משבר קרב" לא עמדתי בזה... לפעמים שנוי של הרגל קטן נותן החלמה גדולה, אני צריך ללמוד לשנות את הגישה כאילו אני מסוגל מול זה לבד... כאילו אם אני יסביר בשכל לעצמי או לדבר הזה אני יקח החלטות שקולות בוגרות ונכנות, ניסיתי אלפי פעמים ובכולם למעט מיקרים בודדים הוא ניצח.
אני מתחיל להבין, שמותר לי לבקש עזרה, אפילו רצוי, הגאווה שלי עכשיו היא זאת שנלחמת, "אני עזרה?" בסדר תבקש עזרה בשעורי בית.... לא בעבודת ה', עבודת ה' היא שלך, היא אישית, אל תערב בה אחרים.
כך דרכו של היצר... לרדת עליך אחרי, ולספר לך עד כמה אתה תותח לפני,
בעזרת ה' שבת של נקיות.... גם פורים.... אם נלך עם המדרשים הרי אנחנו בימי תשובה, וגדולים יותר מכיפור.
משנכנס אדר מרבין בשמחה, שמחה היא איננה מצב של תירוצים והסברים למה המציאות תיהיה יותר טובה, שמחה היא קומה של בטחון במציאות, בטחון בנוכחות של ה', שמחה היא נגזרת של אדם מרוצה, אדם מרוצה הוא שמח, הוא לא צריך שיאמרו לו שהכל לטובה.... הוא פשוט מרוצה מההנהגה האלוהית, איך שהיא.... בלי צורך לשנות דבר, כי הוא בטוח בהנהגה שמקדמת את כל העולם לטוב מוחלט, לטוב אלוהי, לגאולה כללית ופרטית.
ומרדכי לא יכרע ולא ישתחווה. לא כי הוא גאוותן, אלא כי הוא בטוח בבורא עולם שיגלגל את המציאות לטוב, בלי צורך להתקפל ביפני הרשעה.
בן תורה לא חי על פי המציאות, בן תורה יוצר מציאות! וכך מרדכי, יצר מציאות של לא יכרע ולא ישתחווה, הוא איננו מסיט ראשו ובטחונו בנצח ישראל לרגע.
הוא תמיד מרוצה מה' ית' ותמיד חי במציאות תוך כדי יצירה במציאות שותף למעשה שמיים וארץ,
אני מאחל לכולנו (ובמיוחד לי) לחזור בתשובה שלמה... בנושא השמחה, להיות מרוצה מאיך שה' מגלגל את העיניינים, לפעמים השהות שלי בזבל גורמת לי למצוא מציאות.... אז תקופה הזאת קצת לא נעימה, אני לא מצליח לחזור לממוצע נפילות של פעם ב... אלא נופל כמעט פעם בשבוע.... ואם כל זה אני צריך להבין שה' ית' נותן לי להתבשל בזבל כדי למצוא מציאות, אני בטוח שה' ית' יתן לי למצוא את הדרך או יתן לי את האומץ לצאת לדרך (12 צעדים?) שתוציא אותי מהזבל,
נכון, היצר מספר לי שאני לא באמת רוצה ולכן אני מחפף בפעולות
באותה מידה בדיוק אני מתפלל שה' ית' יתן לי את הרצון. לא כי אני זכאי, רק בחסד.
ואולי רק כי ברור לי שהוא עוד מאמין בי, אז אני רוצה לרצות, אני רוצה להתפעל מהקודש כמו שאני מתפעל מהטמאות, אני רוצה להמשך אל הקודש כמו שאני נמשך לטמאות,
אני רוצה להיות בן תורה, גיבור חיל, גיבור כארי,
אני רוצה להיות בן של מלך להתנהג כמו נסיך,
אני רוצה את הרצון.
הכאב מתערבב בתקווה בימים אלו, הכאב הפסיק לכאוב.... הוא פשוט שמה.... ברקע, כבר לא נרגש כי שחכתי איך זה להיות בלי כאב, כי שכחתי איך הפיזיולוגיה מרגישה בתוך מבוך הפתולוגיה שלי.
הכותב בדרך לחוסר אונים, פשוט (אבל) שמח