עולה למעלה, ונופל, ושוב, ושוב, תסריט מוכר למכור שכמותי.
כמות הפעמים שהפלתי היא בערך כמות הפעמים שהבטחתי לעצמי להפסיק.
והיא כמעט אותה כמות פעמים בה הפרתי את הבטחתי שלי.
אם מישהו היה שואל אותי רק ליפני חודש וקצת, אז הייתי אומר שזהו זה מאחורי.
אמנם מאז הנפילה האחרונה, אני בספירלה יורדת, שזה נראה שאין מעצור.
ואם אני עומד מול מראה ושואל את עצמי באמת מה אני עושה לא נכון.?
התשובה לא תאחר לבוא,
אני כבר לא מנהל יומן החלמה,
לא משתף בפורום
לא מתקשר לחברים.
בעיקר אני כבר לא מתעניין בהחלמה?
אז על מה הצער אחרי כל נפילה, האם שכחתי שאני מכור? אחד כזה שברירת המחדל היא נפילה?
אחד כזה שישיבה מול מחשב ללא פעולות החלמה, תמיד יגמרו איפה שאני לא רוצה.
ושוב מבטיח לעצמי אחרי עוד נפילה, מחר נתחיל לבנות החלמה חדשה.
אולם הפעם, החלטתי לבוא ולהתחיל אותה עכשיו, לא מחר.
אז דבר ראשון, להיות כנה ולומר, נפלתי!.... שוב, מה החידוש?
דבר שני-עד אחרי פורים כנראה שלא אוכל לבוא ולכתוב פה כל יום. אולם אני אחזור לכתוב לעצמי יומן החלמה.
דבר שלישי- מעכשיו אני לא מגדיר את זה כנפילה, אלה שם חדש יקרא לשימוש בתאווה " הדבר שהורס לי את החיים" אולי איכשהו זה יחלחל לתת מודע ויתן לי כוחות לעצור לרגע ולחשוב ליפני נפילה... זו עבודה ארוכה ולא תרופה להתקף מהיר.... יקח זמן אם זה יעבוד, עד שזה ימנע ממני לחשוב בכלל לבוא ולהשתמש.
דבר רביעי- לחזור ולהתקשר לחברים. לחזור ולדבר עם כוח עליון.
סה"כ בסבב נפילות הנוכחי, אחרי הנפילה של היום, הרגשתי שוב עד כמה אני חסר אונים, ועד כמה שוב אין לי שליטה על החיים שלי.
ובקשה קטנה מהחברים!
תישארו איתי בדרך, גם אם לפעמים אני בורח.... בסוף, זו המחלה שבי מבריחה אותי,
אני, בסך הכל רוצה יום נקי!
