סתם הולך לי סחור וסחור, למרות שאני יודע את כיוון ההליכה.

אני יודע שאם אהיה צמוד לסדר יום יום שלי, אתקשר לחברים, אקרא בספרות, אשתף כשקשה. 
אז אצעד בדרך הנכונה.
מצד שני, אני עדיין הולך סחור וסחור, צמוד לסדר יום רק שמסתדר לי, מתקשר לחברים רק שטוב לי, 
קורא בספרות רק מידי פעם, ומשתף אם בכלל שהתאווה חצי השתלטה עליי.

מתפלל ומבקש מאבא שבשמיים, שיעצור את הקרוסלה הזאת שעליתי עליה.... ויעביר אותי לרכב הרים.
שמה יש עליות וירידות, אבל גם יש כיוון אחיד.

צריך אותכם.

כמה ימים ללא צפיה.
ברוך ה', לפחות זה.
רק להיום נקי

רק להיום נקי.

לאט לאט חוזר לעצמי, ואז סומך על עצמי, ואז מגיע הנפילה.
חוסר אונים אותו אני מרגיש אחרי הנפילה הוא משהו חמקמק.
אני מצליח לשמור את התחושה כמה ימים, אולם עם הזמן אני חוזר לעשות דברים 
שמראש אני יודע שמסוכנים לי.

בכללי, אחד הדברים שאני צריך לחזור לשים עליהם דגש, זה אורחות חיים של חסר אונים.
כן, אני חסר אונים, זה דורש ממני לוותר על תוכניות, על מבטים, על בהייה ושקיע בפנטזיות.
אני חסר אונים, אם אני נקלע למצב שבו אני צריך להילחם, אני לא מצליח לבד, וצריך להרים צלצול לחברים, ולדבר עם בורא עולם שיצטרך למאבק.
וכל זה אם נקלעתי בטעות לקרב.... אז כחסר אונים, אין לי שום אישור להצטרך לקרב....

אחרי כמה ימים נקיים נפילה.
נקי מצפייה, אבל כבר הייתי בסרט הזה

אוהבים אותך, כייף לראות אותך ממשיך איתנו,
מחכה. לשמוע ממך

הנפילות האחרונות הם רק נפילות, ללא צפייה.
מפחד שזה גורם לי לחשוב שהתקדמתי בהחלמה.
הרי... זה לא, אם אני עושה משהו כי איבדתי שליטה, אז זה כבר לא החלמה.

אסיר תודה שהתקווה לא נעלמה.

אז ישבתי לכתוב לי סדר יום, מה אני עושה, מה אני רוצה להספיק, ומה אני רוצה לעשות.

תכננתי ותכננתי.
שכחתי לבקש מבורא עולם שיעשה עימי חסד, וישמור עלי מפני, ומפני התאווה.

עוצר את הכל. שתי נשימות עמוקות ותפילה.....

מתחיל את היום.
רק להיום!

פשוט שמח אוהבים אותך .
כל כך מבין את המקום והרצון להישאר נקי רק להיום.
ה' עושה איתנו חסדים כל יום וכל היום.
לי לקח זמן עד שהפנמתי את צעד ראשון שאני לא יכול לבד,
ורק כוח גדול יכול לעזור לי.
אז באמת למדתי לבוא ולבקש מתוך כניעה שאני ממש לא יכול לבד.
ה' יהייה איתך .
וכל הכבוד על ההתמדה והעקשנות להחלמה .

רק להיום נקי.
אתמול אחרי שיחת טלפון מחלימה, וקבלת פעולות פרקטיות חדשות שלא הכרתי.
פתחתי את היום בכתיבה. 
זה ועוד כל מיני מתנות טובות שבורא עולם מרעיף עליי לאחרונה, חידשו לי את התקווה.
מסתייג קצת, אני יודע שאני מכור, וככזה הרגש שלי יכול להשתנות בשנייה, ללכת למקום שחור ואטום, כזה שנראה שממנו אין יציאה.
להעלות את הדברים על הכתב, בצורה המסודרת שקיבלתי אתמול בשיחה, עשו את שלהם.
לבנתיים מרגיש נפלא.
אפילו הרצון הקטן לתאווה שהתעוררתי איתו נעלם באותו רגע שכתבתי.

תפילה נוספת שאני מתחיל, אבא שבשמיים, תן לי את הכוחות להתמיד רק להיום.

לצערי נפלתי אתמול.
לשמחתי זה לא גרם לי להפסיק לכתוב.
תמיד שמתחילים פעולות החלמה חדשות לוקח זמן עד שהן הופכות להיות חלק מהחיים.

אני כל כך רוצה להצליח!

פשוט שמח היקר
דבר חשוב שלמדתי בתוכנית הוא שאני לא יכול לנהל את חיי.
אני מאד רוצה לנהל, לתכנן, לקבוע אבל אסור לי.
כשמשהו משתבש בתוכניות אני נופל, כשמצליח אני נופל.
אני לומד, עדיין לא יודע איך בדיוק, לבקש עזרה מכח עליון.
לא מבקש דברים ספציפיים, כי אז אני מנסה לנהל את הכח העליון, אלא מבקש רוגע, שלווה, אושר.
הלוואי ונצליח כולנו, המכורים, להגיע לרגעים אלו.

רק לעכשיו נקי.

תודה על הכנות, ושאתה לא מתייאש,
תמשיך לשתף ולהתחבר, באהבה רבה.

רק להיום נקי.

אתמול פתחתי את היום בכתיבה יומן ההחלמה ובקריאה בפורום, כבר שכחתי כמה להיות שותף פעיל בפורום, כזה שקורא ומגיב, בטח ובטח שמשמתף. יכול להוות לי כלי להחלמה.

כרגע מנסה לאמץ את זה באופן מסודר.

ה' ית' מכין לי הפתעות.... גם אם לפעמים אני מרגיש שהוא מוציא לי תמיץ עד שהוא נותן אותם....
זה מדהים איזה כיף לקבל אותם.

רק להיום נקי

מאז התחלתי לכתוב יומן החלמה בצורה קבוע, חזר לי הרעל לעניים. 
הרצון להצליח ולהתחיל לפעול בהתאם התחדש,
ליצור קשר עם חברים, לחזור לקבוצות חיות.

איזה פספוס זה ליפול דווקא שמתחילים לחזור לעבוד מחדש.
וכמה זו הזדמנות לעבוד על ההחלמה.

אצלי אחרי נפילה, זה הולך לשתי מקומות, או שאותו יום "נשרף" ואני לא מצליח לשמור על כלום באותו יום ונופל עוד ועוד.
או שהיום לא מצליח לחזור למסלול נורמלי ואז לקראת סופו אני שוב נופל.
היום נפלתי בבוקר, איך שקמתי. אסיר תודה שזה לא מנע ממני לשבת לכתוב, ולא מנע ממני לבוא לשתף.
עצם זה שהמשכתי בפעולות החלמה, יכול להוציא אותי ממעגל נפילות יומי. , ללא קשר לכך שההתמדה היא אבן דרך חשובה בהחלמה, ושמח שלא הפסדתי את הכתיבה גם היום.

אז נכון לעכשיו, רק לעכשיו נקי.
מתפלל לעבור את מה שנשאר מהיום בטוב.