יש לי איזה תזה שאני ממש רוצה לבדוק, על כן אשאל שאלות אשמח שתענו 

1- אתה בן זקונים?
2- גדלת בבית שיש יחסים טובים בין ההורים?\
3 כמה פעמים בהמלך החיים לקחת החלטה בגלל הצורך "להוכיח את עצמך" למישהו מהמשפחה?

כמובן שלא חייב לענות, מי שבא לו זה תודה רבה,

בלי נדר אשתף אתכם...

נ.ב. אני ממש רוצה פרטים על קבוצות טלפוניות פעילות בשעות הערב, אז מי שנמצא בכזאת אשמח שיצור עימי קשר

1 - לא
2 - כן.
3 - לא.
בשמחה.

1. לא.
2. לא.
3. לא.
וגם בשמחה 

1.לא
2.כן
3.הרבה
נ.ב.
תפסיק לחשוב

1- אתה בן זקונים? לא
2- גדלת בבית שיש יחסים טובים בין ההורים?\  יחסית כן
3 כמה פעמים בהמלך החיים לקחת החלטה בגלל הצורך "להוכיח את עצמך" למישהו מהמשפחה? 0 (נראה לי)

1. לא
2. ככה ככה..
3. לא יודע כמה פעמים אבל זה קרה לצערי..

1. לא.
2. כן.
3. קרה לי כמה פעמים, אבל לא יותר מחברים ואחים שלי, שהם לא מכורים.
לבנתיים הוכח שמכורים לא בני זקונים, ושלהוריהם יש יחסים טובים. זהירות חברים. 

1) כן.
2) כן, ב"ה.
3) קרה כמה פעמים, יש לי חבר שכמה פעמים הוכחתי את עצמי לפניו, זה נתן לי שיחרור עצום ממה שהייתי צריך להוכיח את עצמי.

החלמה טובה ובריאה, שיהיה ערב שבת קודש נקי רק להערב שבת הזה, לא יותר, עם כל הקשיים בזמן הלחוץ!
שבת שלום ומבורך לכווולם!

תודה לכל המגיבים, 
לא היה לי עוד זמן לאסוף את הנתונים, אז בעזרת ה' שבוע הבא,
מחכים לשקט לא הבנתי את ההארה... אני כבר לא חושב על קבוצות, אני רוצה להצטרף, אבל לקבוצה היחידה שהתקשרתי הייתי שם לב.... אז אני מחפש מישהו שמכיר קבוצה פעילה

לוחם אמיץ כתב on 06 ינו' 2017 12:18:


מי אמר לך שהם לא מכורים? לדעתי חלק גדול מהחברה מכורים.

התזה שלי נקבע אחרי שדיברתי עם הרבה אנשים

"בן זקונים יפול לפסיביות כייון שכל חייו אחרים דאגו לו" 
זאת אומרת, שלבן זקונים קשה יותר להמודד לד מול בעיות, כיוון שתמיד היה מי שדואג לו, ועוד יותר קשה לבן זקונים להתמודד מול עצמו כי הרבה פעמים לעולם לא הקפידו איתו על "לא" וויתרו לו דבר שהרגיל אותו שעם קצת בכיות ותירוצים הוא יוכל לממש את רצונו העכשוי.

מסתבר בפורום.... שאין פה בני זקונים יותר מידי, כך שאין לי שום הוכחה לתזה.
וכרגע אני מחזיר אותה למקפיא.... או שאולי אני יגרוס אותה.
בכל מקרה תודה רבה לכווולם

כמובן שיש עוד הרבה להרחיב בתואוריה שעומדת מאחורי התזה... אבל אין זה המקום, 

שבוע נקי ומוצלח

זה תזה שלצערי תקפה כיום לגבי הרבה מהדור הצעיר מתחת לגיל 30 בערך ללא קשר למיקום
האם זה קשור לתאווה יכול להיות במקום קטן מאוד או אולי אם לא היה את הבעיה לחלק היה עוד כלי להתמודד אבל אני כמעט בטוח שזה לא גורם יחיד זה אולי 5 עד 10 אחוז 
ואני חושב שני שנמצא בתוכו זה כבר לא משנה לו
השאלה מה אנחנו יכולים לעשות כדי למנוע מהדור הבא לעבור את אותו סבל

דור ה-y  כולו בבעיות, מתבטא חריף בכל העולם, בעיות מסויימות מאד קיימות רק בישראל (תקופת האינתפדות, הישראלים מגיבים ביותר דרמה וחרדה לעולם) ויש קשר מאד גדול אדם שתופס את העולם כמתנהל לפי הגחמות שלו.... לבין אדם התופס את העולם כמתנהל בלי קשר לאליו. 
בקיצור, אמרתי כבר אין פה מקום להאריך בנושא, ברור שהולכה לתאווה קשורה למלא גורמים שונים ומשתנים מאחד לאחד... אבל גם ברור שיש מוליכים מרכזיים... לעוצמת ההתמכרות, לעוצמת חוסר השליטה בעת מתקפה, ואפילו לתגובה של אחרי הנפילה.... תפיסת עולמו של אדם נבנית לפי חוויות חיים... וכן יש הבדל בין ילד סנדוויץ שקיבל אחריות ולו הכי קטנה מגיל קטן לבין ילד זקונים שבהרבה מיקרים האחריות היחידה שיש לו זה להיות בשקט

אתמול זה קרה... לא, לא נפלתי
דבר שהייתי צריך לסיים כבר מזמן, לסיים בשמחת תורה נמשך עד אתמול, 
בעזרת החונן לאדם דעת סיימתי אתמול את הש"ס משנה, אני מפרסם את זה כאן, כי את הסיום עשתי צנוע, 
אולי שני חברים וחבילת עוגיות. ופה אף אחד לא מכיר אותי ויגרום לי צביטה בלב ב"יישכוח" מסורתי... בעודי מכיר את הסיפור שמאחורי

מאחורי זה עומדת לה התאווה, נבוכה למה שהיא גרמה לי לעשות.

שמחת תורה שנה שעברה... זה כמובן בין הזמנים, והרבה נפילות עמוקות לתוך האינטרנט, ואז אחרי ליל הושענא רבה... חציו לה' חציו לתאווה, נסעתי לישיבה, שמחים עם התורה איפה שלומדים תורה, 
הרגשה נוראית הייתה ללחוץ לראש ישיבה את היד עם חיוך מזויף ומחשבה נוראית בראש.... כן אותה יד שתיקצץ לוחצת את ידו של ראש הישיבה... 
פתיחת ההיכל "כי מציון תצא תורה" ואני בעולמי סגור... מציון יכולה לצאת תורה ולהאיר גם אותי? ברוך ה' זכיתי לסיים את החומש שניים מקרא ואחד תרגום... הדבר היחיד שהשו"ע פוסק שצריך ללמוד. שמחה מהולה בעצב... או יותר נכון בצער... 
צער על שאני רוקד עם התורה אבל עד ליפני כמה שעות ירקתי עליה, עשיתי את הדברים הכי חמורים שאפשר לעשות.
והשירה מתגברת... "כי מציון תצא תורה ודבר ה' מירושלים" ואני עם דמעות בעניים, ספק התרגשות מעוצמת השירה, ספק צער מתחושת הצביעות, נושם עמוק... שר... אבל מרוכז בעולמי, עולמי החרב, השבור, המרוסק... ופתאום תפילה חרישית... בלי משים לב.... פונה למי שאמר והיה העולם, בספונטני. 
הפעם אני לא מבקש, דורש, מתבכיין. הפעם כל מה שאני אומר זה 
"אבא סליחה, סליחה, סליחה"  מה אפשר לעשות כדי לשמח אותך אבא? תהייה גדולה, 

בגיל 17 סיימתי את הש"ס משנה בפעם הראשונה, הכנסתי את עצמי לפרוייקט ותוך שנה הייתי במעמד הסיום, אחרי שנתיים זה קרה שוב, ושוב פעם לפני הצבא. 

אבא... הרבה זמן לא העלתי ש"ס משנה... אני רוצה בלי נדר להביא לך מתנה.... שנה הבאה ארקוד פה בשמחה תורה בלי נדר על שלושה סיומים, סיום התורה, סיום הש"ס משנה וסיום השוטטות באתרים.  יצאתי לדרך... 12 משניות ליום (בשביל הבדיחה, כנגד 12 הצעדים).... עד שבט החזקתי.... ומשם זה התחיל לדשדש... כמובן שלא עצרתי והשלמתי, היו תקופות שלא הייתה ברירה ולמדתי 3 פרקים ליום. 
באלול הייתי עוד בסדר קדשים, ועד תשרי כבר סיימתי את כלים... לבין הזמנים יצאתי שאני במסכת נידה... אם אלמד כל יום 3 וחצי פרקים אסיים בשמחת תורה.
אבל גם בבין הזמנים הזה התאווה נצחה. לא למדתי, "גלשתי" שמחת תורה הגיע ואני עוד בנידה... אמרתי בלי נדר אז... לא נורא.
שמחת תורה היה שמח. בגלל שיום ליפני מצאתי את האתר... מבחינתי מצאתי פתח לישועה. 
אתמול באיחור של שלושה חודשים נתתי תמתנה לבורא עולם, סיימתי בתפילה... "אבא, בכל השבילים שאני אצעד בעתיד, תמנע ממני לעשות צעד בשביל שייקח אותי רחוק ממך, אני רוצה להשאר קרוב, תן בי כוחות לעלות על שבילים שמקרבים אותי אליך. כמובן תפילות על זיווג הגון לצריכים רפואה לחולים... 

כן... נק פרדוקסלית, התאווה דחתה לי את התאריך... אבל היא שגרמה לי לקבל על עצמי את האתגר.
אותה תאווה שגורמת לי לקבל על עצמי את אתגר הטיפול העצמי.

שנזכה לחשבון נפש אמיתי!

בחסד ה' נקי. 

איזה נחת! איזו שמחה! 
לב טהור ברא לך אלוקים..