שקט ושלווה הינם מתנה שכל אחד מאיתנו ( או שנדמה לי?) שמח בהם,
וזה הזמן להגדיל את הערכה העצמית, ההיא שנעלמה לי מתקופות רצופות נפילות,
אותה אחת שמסתובבת רק אצל אלה שמסתכלים ומתבוננים עלי מהצד, ומעריכים,
ואני? הערכה עצמית??? מאן דכר שמיה, מעריך הכל, כל התקדמות, כל קימה, אבל לא אצלי,
אצלי זה תמיד חריף, בוטה, מגעיל ודוחה יותר, הערכת עצמית כל כך נמוכה, שמכריח אותי להשתמש שוב,
כדי לדמיין את עצמי אלוף, אחד שכובש כל אחת.
ושוב פעם, אני עוצר, נושם, נשימה ארוכה, מנסה להבין מאיפה הערכה העצמית שלי התרסקה,
הבנתי שזו ביצה ותרנוגלת שנפילה מפילה את הערכה העצמית, אבל לא הבנתי מי בא קודם,
הביצה? או שמא התרנגולת?
ותוך כדי הרהורים, אני מבין שזה לא רלוונטי, מה הגיע קודם, נפילה או ערכה עצמית ירודה,
אני מבין רק דבר אחד, אני קיים משמע אני יכול לתרום לעולם,
אז זה כבר לא משנה איך אני מעריך את עצמי, ז"א זה משנה מאד איך אני מעריך את עצמי, אבל זה כבר
לא הערכה שבאה רק מפרמטר אחד, האם שמרתי על הברית היום, האם נשארתי נקי היום,
אני מעריך את עצמי, גם בלי לשמור, על הברית על הנקיות על העניים,
כי אני מבין היום יותר טוב מה היכולות שלי, למה אני מסוגל,
ויותר חשוב, אני מבין מול מה אני כבר לא מסוגל,
אני לא מסוגל מול תאווה, מול פריצות, זה מוביל אותי לנפילה,
ולכן, גם אם אני נופל, אני ממשיך להעריך את עצמי, שלמרות חוסר היכולת אני עושה כל שביכולתי.
ברוך ה' עדיין נקי, למרות שעברו יומיים קשים , תאווה באה לבקר, והצלחתי בחסדי ה' להישמר, או שאולי נכון לומר, ה' החליט לשמור