מדהים מה ההחלמה יכולה לעשות לבן אדם.
חזק ואמץ

מדהים!
תמשיך לשתף אותנו בכוח ותקווה.

טוב, אז חמישי לא כתבתי, כי מחמישי בערב ועד עתה, לא היה לי מחשב,
ואיזה כיף זה לעבור סופ"ש בלי תאווה.... 
נקי, חדור מטרה, הפעם לא להסתער, רק לשחרר,
לעזוב ולתת לדברים לקרות,
לשחרר את הפחדים, אלה שמנעו ממני לחיות
לשחרר את הבושה, זאת שגרמה לי לברוח לדמיונות.
לשחרר את הכעסים, כן, אותם אלה שעבדו עלי כל פעם מחדש כאילו הם משנים משהו.
לשחרר את הגאווה, ההיא... אותה אחת שהצליחה לספר לי שאני מנהל.... רק לא אמרה לי מה,  וזה גם לי לתפוס בעלות על העולם.
אני נקי וזה לא מובן מאליו, וחשוב לי לעורר את עצמי לכך, כי בקלות התאווה יכולה לבוא ולספר לי שאני בשליטה, ולכן אני נקי, הרי זה משהו שכבר קרה לי לא מעט, וקצת אחרי שזה קרה הגיעה נפילה,
אז הפעם אני רק מזכיר לעצמי, אני נקי לא בגלל שאני בשליטה, אני נקי כי שחררתי את השליטה, החזרתי את זה לבורא עולם, אני נקי רק בגלל שאני עוסק בהחלמה, יום יום, ובורח מהמכוער, והדומה לו, והדומה לדומה לו.... 
שבוע נקי, חודש נקי ( תרתי משמע מסתדר פה?)

ואגב, תודה רבה לכל המגיבים, בהחלט מעודד לכתוב עוד התגובות

אשריך... כתבת יפה... בהצלחה לנקיות בכל המובנים...
אוהבים

אוהבים.
יום נקי.

נתחיל בספויילר, 
אני נקי,
בשעות הערב המוקדמות אני מקבל שיחת טלפון לא נעימה. 
בהתחלה לא הבנתי מה יהיו ההשלכות שלה, היא לא נעימה ואני ממשיך את חיי,
כעבור שעתיים באה לביקור התאווה, עדיין לא קישרתי את הביקור שלה לשיחת טלפון,
רק יותר מאוחר קלטתי שיש קשר.

אז התאווה קופצת... לא בעוצמה, אז אני יחסית רגוע, מכיר אותה... אבל אני יודע שאני בתקופה רגישה, אני כבר הרבה זמן נקי (במושגים שלי) והדבר בקלות יכול לעורר אותי לחיפוש טריגרים. 
דו שיח... ואני מהר מאד מבין שאם אני ממשיך איתה היא לוקחת אותי בעל כורחי, היא תספר לי כמה אני רוצה ואוהב, ומתגעגע, ( שאולי אני לא יכול להכחיש) ולכן יצאתי באמצע העיסוק שהייתי בו והתקשרתי לשתי חברים.
סיפרתי להם שהתאווה הגיע, ומנסה לגרום לי לחשוב שאם אני ישתמש אז יהיה לי יתר רגוע,
ברוך ה' זה עבר, קיבלתי שקט לשעתיים, 
בערב הלכתי ללמוד תורה, (כחלק מהחיים ללא קשר להחלמה, אם כי זה ודאי מוסיף אור) 
במהלך הלימוד היא לא באה לדבר, היא באה לקחת... אני מוצא את עצמי בבית המדרש, נקרע בין פנטזיה ללימוד, ואני לא רוצה את הפנטזיה, ומתחיל לי הפחד, אם הפנטזיה תמשיך אני מסוגל ללכת להשתמש רק כדי שהיא תעזוב אותי.
נזכרתי בפוסט שפעם קראתי, "צריך חבר" כתב אותו, שתוך כדי לימוד דף יומי קפצה לו תאווה,והוא התפלל,
אז אמרתי לעצמי מה שעבד לו, אולי יעבוד גם לי,
לא יודע למה לא התקשרתי שוב לחברים, בכל מקרה התחלתי להתפלל, לדבר עם ה', ריבונו של עולם, 
גלוי וידוע לפניך, כמה אני חלש מולה, כמה אני לא מסוגל להגיד לה לא, וכמה אני רוצה להגיד לה לא,
אני רוצה להיות יהודי כשר, רוצה לעזור לי? זה מה שאני רוצה עזרה, אני לא יכול איתה, אתה יודע טוב מאד שאני לא יכול מולה, לא יכול נגדה ולא יכול בילעדיה, אם היא ברקע אני משתגע, או שתעזור לי או שאני נופל,
זה לא איום אבא, זאת עובדה, אני באמת יפול, הייתי כבר בדיונים איתה, עשרות דיונים, ונפלתי, אתה יכול לעזור, תעזור........
חזרתי ללמוד.... ה' נתן ה' לקח, יהי שם ה' מבורך,
אני נקי....

מתי קלטתי שאותה שיחת טלפון היא זאת שהקפיצה את הכל?
כשסיימתי ללמוד, ניסתי לעכל מה קרה.... רוב היום היה שקט, מה כבר יכול היה להקפיץ?
בשיחת הטלפון הודיעו לי משהו שכבר ידעתי בבוקר, רק שבשיחת הטלפון קיבלתי חותמת, כל היום היה לי ברור שהולכים לומר לי את זה... וכנראה שהכחשתי את זה... במקום לעכל את זה... וכשהודיעו לי זה התחיל לבצבץ ולצוף..
כנראה שאני צריך ללמוד להכיל גם דברים שלא נעים לי לשמוע, ולא לשחק אותה מאצ'ו שהכל בסדר, והכל ממשיך כרגיל,
אכן, גם היום אני נקי, ופשוט שמח

וואוו...
מזדהה כל כך, עם הכאב.... ואיך שהוא מפיל לתאוה....
גם לי קרה כל כך הרבה פעמים, שבאמצע הלימוד או באמצע התפילה, היא באה לקחת אותי לזרועתיה
אשריך, שה' יעזור לך עוד...

הפעם אני מתחיל בהתנצלות, 
מתנצל קודם כל ביפני עצמי,  אני צריך לבקש סליחה, 

הכל מתחיל בבוקר... עוד ליפני שהתעוררתי, חלמתי חלום לא צנוע, ומה שאני זוכר זה שתוך כדי חלום אני מנסה לשחרר, לוותר, מכריח את עצמי להתעורר כדי לא להישאב לשם, 
ברוך ה' התעוררתי! 
עשיתי את הפעולה היומית, וישבתי לקרוא בספרות, ברוך ה' אומר לעצמי, נראה שהכל רגוע, 
אחרי עוד כמה מטלות שהייתי צריך לעשות הלכתי לבית המדרש, בדרך חשבתי לעצמי, שאולי כדאי לשתף חבר על הבוקר, אולם זה לא מציק, אבל זה בהחלט יכול להפתיע, התקשרתי, שיתפתי, (שוב תודה על ההקשבה).
ישבתי ללמוד והיום זרם,
באיזור הערב, מתחילה עייפות, עוד קודם לכן קיבלתי הודעה שממנה הבנתי שהמחר התפנה לי ויש לי הזדמנות לקפוץ היום למקום עם אינטרנט חופשי.
כמובן שוויתרתי על הדו שיח.... אבל ככו' שהזמן עבר, עצם המחשבה על כך קראה לתאווה לבוא ולנסות,  התאווה הציקה, והציקה, ניסתה להיכנס, ניסתה לעורר אותי ולמשוך אותי, 
התפללתי רק במחשבה, למלמל לא יכולתי באותו רגע, 
ברוך ה' זה עבר לכמה שעות, תוך כדי המקרה המוזר הזה, אחד מהחברים יוצר קשר להתייעץ באיזה משהו,
לא יודע למה לא שיתפיתי אותו, פשוט הגאווה שלי לא שחררה, "הוא מתקשר להתייעץ, אז מה עכשיו אני יפול עליו?" 
אבל עצם השיחה עם חבר עודדה אותי להישאר במקומי, עם האינטרנט המוגבל שלי, 
אני כבר מכיר את התחושות האלה, אני כבר מכיר את הרגעים בהם לא השכל הישר שלי מחליט, ואני מוצא את עצמי נוסע  למקום האינטרנט.
ואיפה שהוא כבר השלמתי עם זה שנופלים,  אבל לא הסכמתי לעצמי לדמיין את זה, לא את הרגעים של ליפני ולא את התוך כדי, ברחתי מפנטזיות של איך זה יהיה הפעם.
ותוך כדי מתחילה להציק לי העובדה שעוד שניה חופש, ויהיה לי המון פנאי ללכת לאינטרנט, אז מה זה משנה ליפול עכשיו או בחופש...
ואני כל הזמן מסביר לעצמי שהיום אני רוצה להיות נקי, בחופש נראה כבר מה יהיה, אבל עכשיו זה היום והיום נקי.
הלכתי ללמוד תורה ( בלי קשר להחלמה, בדיוק כמו אתמול) הצלחתי ללמוד איזה 5 דקות אולי 10... 
והתחושה אותה תחושה, חסרה לי תאווה, אני צריך להשתמש, 
משכתי ומשכתי, ויתרתי, וניסתי לשחרר, עמדתי על שלי, אני לא מפנטז איך זה יהיה אני לא זורם עם ההרהורים, זה מה שמוטל עלי לעשות
ברוך ה'.  ברגעים האלו  טכנית אין לי אפשרות לסוע למקום האינטרנט, 
אבל עדיין אני עומד מול הגל, ומתפלל להצליח להוריד את הראש, לתת לו לעבור, 
לא להתקרב למכוער ולדומה לו, 
מודה לה' שאני עדיין נקי, וקצת מתפכח תוך כדי השיתוף,
אז למה סליחה מעצמי?
כי כל הזמן הזה שעבר שאלתי את עצמי כמה פעמים, למה אני נשאר עם זה לבד? 
למה אני לא מתקשר לחברים לשתף? לשחרר? לבקש מה' מולם שייקח את זה, לעשות את הפעולה הפשוטה ולומר אני צריך עזרה???? 
אני יודע את התשובה, האמת היא שאיפה שהוא רציתי פתח לנפילה, ידעתי שאם אני ישתף יש המון סיכויים שאני לא אפול, ולו רק כדי לספק את יצר הגאווה שלי.
אז סליחה מעצמי שנתתי לתאווה להיות איתי לבד, 
מולה, אני לא יכול לבד, ואני צריך עזרה!

מקווה שתקופת הגלים האלה, היא חלק גדול מהחלמה, ושיהיו לי כוחות לשתף חברים.
ברוך ה', שאני נקי, זה בכלל לא מובן מאליו,  

כל הכבוד אחי! אני יודע על עצמי שזה לא מובן מאליו להתמודד מול גל.

דבר ראשון - ממליץ לך לנסות לחשוב מחשבות כמו "אני מוכן לוותר על ההנאה בדבר בשביל דברים חשובים יותר כמו למשל נקיות" (או מה שבאמת חשוב לך, משהו שיגרום לך להימשך אחריו).. לי אישית זה עוזר, היו לי גלים בימים האחרונים שפשוט נעצרו שאמרתי את זה..
(אני יודע כמה זה מפחיד להגיד את המילים לוותר על התאווה הזאתי, אבל אם זה בא ממקום אמיתי זה יכול לעבוד).

דבר שני - אתה יכול לדבר איתי במצב כזה, אם אתה יודע שהפעולה שתגרום לך לצאת מהגל הזה זה לדבר עם חברים אז תלחם עם עצמך על הפעולה שעוזרת לך לצאת מהגל ולא מול התאווה בצורה ישירה).

דבר שלישי - כל יום רק להיום - אני חושב שהיצר מנסה להחליש אותנו בכך שהוא מראה לנו שבעתיד לא נצליח להתמודד, והתמודדות היא אינסופית כזאתי, אבל תכלס אין לנו מושג מה יהיה בעתיד וזה גם לא משנה כי היום אנחנו צריכים לעבוד ולעשות השתדלות. לסיכומו של דבר במצבים כאלה צריך לחשוב רק על היום או על הגל הזה.. 

(הדברים שרשמתי זה דברים שאני חושב עליהם הרבה זמן, אתה יודע שאני פחות מנוסה מהשאר פה, אז לקחת בערבון מוגבל את הטיפים, לחשוב עליהם טוב ורק אם אתה חושב שהם נכונים וטובים בשבילך תשתמש בהם).

בהצלחה!! מקווה שנגיע להחלמה ביחד

חזרתי קצת אחורה ביומן לעמוד 14... שם כתבתי חוסר אונים שלי בפעם הראשונה, 
אני מוכרח להגיד שזה מטלטל לקרוא את זה מהצד, 
אני כל כך מזדהה עם מה שכתוב, וכאילו לא מעכל שזה אני הכותב,
התחושות אותם תחושות, הכאב אותו כאב, והחוסר אונים אותו חוסר אונים,
איפלו הכותב אותו כותב,,,, ומשם מה לא נתפס לי בשכל, אני לא מצליח לעכל שזה אני....
תזכורת חשובה בשבילי 

אוהב, ככה פשוט, בלי הרבה מילים וחוכמות, פשוט א-ו-ה-ב
מתפלל לה' עליך ועלי ועל כולנו...