אתה יכול להרחיב בקשר ללא תתורו שזה לא רק באשה ערומה? אז מה עוד?

היום אני מתקשר לקבוצה של הצהריים. נראה אותך שם?

יש כמה איברים באישה שאסור לגבר לראות אפילו ראיה בעלמא, "קול באישה ערווה שיער באשה ערווה שוק באשה ערווה".... 

זאת אומרת שאיסור לא תתורו חל גם על לראות אישה בגופיה.... ואפילו אישה עם שרוול קצר מהמרפק... 


בקבוצה היום לא הייתי, ותאמת גם אם הייתי לא הייתה רואה אותי....
מקווה שהיה לך טוב, אני ממש רוצה להיכנס לזה חזק.... נראה מה יוליד יום.
===========================================================

היה לי יום עמוס בעשייה.... ברוך ה' נקי

אני לא יודע את פרטי הפרטים של העניין הזה אבל זכורה לי הגמרא (שנפסקה בשו״ע) שאומרת ״כל המסתכל באצבע קטנה של אישה כאילו מסתכל במקום התורף..״

הגמרא שהבאתה מסכת שבת איפשהו בדפי ס' אם אני לא טועה סא עמ ב' למעלה.
הגמרא שאני הבאתי היא בברכות, ונפסקה בשוע או"ח סימן עה.... קריאת שמע מול הערווה, במשנ"ב סק קה (אם זכרוני לא בוגד בי) 
בגמרא שאתה הבאתה נפסקה באבן העזר סימן כא

מה שהבאתי מופיע בברכות דף כד ובדקתי עכשיו בשבת וזה מופיע בדף סד.
נכון זה באמת אבן העזר כא.. סחתיין

איזה יופי לישמוע את הלוימדעס כאן בפורום.
איך תלמידי חכמים כ"כ גדולים מכורים ליצר הרע של תאווה בצורה כ"כ חזקה.
איזה ידע חסר למכור תלמיד חכם.
אלא שנלע"ד שבהתמכרות לא חסר ידע, זהו מחלה שאני סובל ממנה למרות השכל המבריק שלי (מלבד "כל הגדול מחבירו יצרו..." שם בסוכה דף מ משהו). (אני מתנצל על הפירגונים שאני מעניק לעצמי).
אני חייב להיכנע לקב"ה יום אחד בפעם כדי שיעשה את הנס של ההחלמה בי.
עלי להסיר את השכל שלי, ולתת לאלוקים לחולל בי ניסים בלי להפריע.
אני יודע להילחם נגד היצר הרע שלי, ואני מנצח אותו הרבה, ואני מגייס את הכוח רצון שלי מולו.
אבל מול המחלה הזאת, אני מרים ידיים ונותן לקב"ה לעשות את העבודה בשבילי.
ואני עושה את הצעדים כדי לעזור לי להתגבר על עצמי ולא להתערב בנס ההחלמה שהקב"ה מעניק לי.
בעיניי, מחלה שפוקדת בתלמידי חכמים כ"כ רבים, זה כבר לא רק יצר הרע.
הלואי ונישאר מחוברים לקב"ה תמיד (אבל בעיקר רק להיום).

לוחם אמיץ כתב on 17 ינו' 2017 12:01:

שנאמר: אין אפוטרופוס לעריות וכל הגדול מחבירו יצרו גדול הימנו...

אלמללי הקב"ה עוזרו אינו יכול לו

מקורות
אריסטו- כתובות פרק ראשון 
יש סיכוי קידושין לא:    


יש הרבה דברים שאני רוצה לשתף, בעזרת ה' מקווה למצוא זמן

מתחילה להזדחל פנימה, מי בכוננות?

ככוננות על

כמה קושי יש לבוא ולומר "נפלתי" אחרי תקופה מדהימה.
תקופה שהייתי עסוק כל כך בעשייה שלא היה לי זמן לעשות שטויות, ואז נפלתי...
מדהים עד כמה תחושת הצביעות גדלה בנפילה לאחר תקופה של התעלות.
תחושת ההתעלות הגדילה את הגאווה שגורמת לי לדמיין כאילו שעכשיו אני "טהור/צדיק/סוף סוף נקי" ואז שבאה הנפילה מסרב להאמין "שאני" מסוגל לעשות דברים כאלה ותחושת הצביעות מאפילה על כל דבר אמת  וישר שכן השגתי בעמל רב, בחסד ה' ית'
אחרי שבוע של מסירות נפש לטהרה, שמירת עניים מופלאה, נפלתי,,, במקום להסתכל על שבוע חלק ומדהים בו התקדמתי כל כך הרבה הן במידות והן בתורה ותפילה, הכל התנקז ליום חמישי שבו נפלתי.... שישי הפסקה ומוצ"ש עוד נפילה. 
אין טעם לעודד... אינני שבור, מסתכל על הכוס שמתמלאת ומבין שיש עוד עבודה רבה לפניי,
לחזק קשר עם חברי הפורום, לעבוד קשה על המשמעת, למסור הכל לבורא עולם חוץ מאת האחריות שלי על הייראת שמיים שלי, 
כן, לעצום עניים ברחוב, להתרכז בסביבה רק כדי לעזור.
עם בורא עולם הסכסוך הוא חד צדדי, שהרי.... כל עוד הוא מחייה אותי ברור לי שהוא מאמין בי, אז גם אם אני מרגיש שאין לו כוח לשמוע את ההתבכיינות שלי בנושא התאווה, וממש לא בא לו לראות את הפרצוף שלי בתפילה או מול דף גמרא... ברור לי שזה רגש מוטעה לחלוטין! שיש אמונה, ותקווה, ואהבה, אהבה רבה, ואהבת עולם, וברור לי שאני משרת מגמה גדולה של תיקון עולם במלכות שדיי, 
אסיר תודה, על התקופה, הלמידה, ההתפתחות, ההתקדמות במעלה הגבעה בחלק הזה של המסע, 
כן לעלות להר זה קשה.... אבל הראו לי את המפה בתחילת הדרך וידעתי על הטיפוס הזה. אז נעלמתי לזמן מה, אולי לאגור כוחות, אולי להפנים מה קרה בכמה חודשים האלה שאני כאן, ואולי כי באמת חייתי תקופה איך ששנים רציתי לחיות ולא הצלחתי, ופתאום שזה קרה, שכחתי לבוא לכאן ברצינות, לבקר, לשתף, 
אולי שכחתי שאני רציתי לצעוד אתכם ביחד והרגשתי שאני יכול להגביר את הקצב.... דבר שגרם לי ליפול.
אני גם אסיר תודה על הסבלנות, וההזדהות, על זה שקצת התלבטתי אם לשתף בנפילה הזאת מפני גודל הבושה, ונזכרתי פה בחברים שנפלו אחרי צעדה ארוכה בעשרות ק"מ משלי ולא פחדו לשתף. 
אולי לא עשיתי הכל כדי לא ליפול, אבל נפלתי רק בגלל שאני צועד.

בהערכה רבה לכוולכם, 
עוד נגיע להר, ונשב סביב המדורה להעלות חוויות. 
ומי שלא בא מרובע 

אני לא בא לעודד, כפי שאמרת שאינך זקוק לכך.
אני פשוט משתתף כחבר, בהרגשה של הצניחה, החבטה.
יפה שאתה קם מיד ומתנער מהעפר, לא ברור בכלל, אבל פשוט שמח עושה זאת, אז זה פשוט משמח אותי.
עלה למעלה עלה בן אדם, כי כח עז בך, אשריך.
מאחל לך לילה טוב ונקי רק להלילה
חברך - ישורון_

אשרייך,אני חושב שאתה בגישה בריאה,נופלים,מנקים את העפר וממשיכים להתקדם! אוהבים!

מצער לשמוע.. לצערי גם אני אחרי נפילה. לוקח אליי קרוב את המילים שכתבת עכשיו. הן כל כך נכונות גם לגביי.. לא הצלחתי לגמרי לזהות מה הולך אצלי, למה ומה בדיוק קורה. הפוסט שלך האיר לי משהו.. תודה חבר יקר!