והנה, חולף עוד יום שקט אחרי כמה ימים של גל תאווה.
פעם זה היה לי מוזר, להישאר נקי אחרי גל תאווה. 
בדרך כלל הגל היה מפיל אותי, אם לא באותו יום ,אז ביום שלמחרת.
באותו יום תחנה הטענה שבטח מחר יהיה יותר קשה, והרהורים יותר בוטים, ויאאלה בו נסיים אם זה פה.
ביום למחרת היה מפיל אותי בטענה שאם אתמול זה הציק, והיום זה מציק, אז יאלה בו נשחרר את זה ונשתמש.

בהתחלה שעברתי גלים ואז הגיע שקט, לא האמנתי, משהו השתבש, משהו לא רגיל, 
תחושה של "פספסתי משהו?!" חצי שואל, חצי תמהה, (אולי חצי כמהה). 
אבל גם היום משהו מחלים מתעורר בי, וחשוב לי לציין זאת.
כן. עברתי גלים, התקשרתי לחברים ושיתפתי, שחררתי את זה בצורה בריאה ולא בשימוש.
ועכשיו הכל שקט, וזה בסדר גמור, כלום לא השתבש, הכל רגיל, ולא.... לא פיספסתי כלום.
אני מרגיש מוזר כי אני יודע שהיא מחכה בפינה, 
אבל יש לי כלים... אם היא תתקוף, אני יתקשר לקבל תגבורת. יש לי גב.
אני לא יודע מה יהיה, אני יודע שאני לא צריך להתעסק עם זה, 
ואני צריך לשמוח עכשיו שהכל בסדר גמור, שקט, שליו, מחלים, מבריא, 
אחרי ימים של קושי, באים ימים של שקט למרות שלא השתמשתי, 
אין לך ראיה לכך שיש פעולות שעוזרות גדולה מזה. 

נקי, 
מודה
מתפלל
מפנים!

אוהבים! כל כך מתחבר! אלוקים אוהב מוביל אותנו! 

אני לא זוכר מי כתב את זה, אבל אחד החברים שיתף משהו בסגנון: למדתי שתאווה לא חייבת להתפרץ. הייתי רגיל לחשוב שזה מצטבר והולך ומתמלא והתחושה הזאת לא יכולה לעבור עד שאפרוק. אז אתאפק יום, יומיים, שבוע בסוף זה יתפוצץ...
ולמדתי שהתאווה היא גל. זה בא והולך. כשזה בא צריך פשוט להוריד את הראש בכניעה ולתת לזה לעבור. 

אני זוכר שזה היה חידוש עצום בשבילי כשזה עבד לי לראשונה. כי לא האמנתי כמעט שאפשר 90 יום, ובטח לא שנים. כי כמה אפשר לדחות ולהתאפק.. עד שהבנתי שאם נכנעים זה לא מצטבר. ואז זה 90 יום שמורכבים באמת מכל יום רק להיום. 

אוהבים! שמחה והודיה לאלוקים אוהב על הניסים והנפלאות, המתנות  שהוא נותן לבניו האהובים!

מזל שיש לי לאן לבוא, למי להתקשר, 
שוב מתחיל גל. אם בעבר הייתי מנסה למצוא עיסוקים שונים ומשונים,
וההרהורים היו מלווים אותי לכל עיסוק, וזה לא משנה מה היה העיסוק, 
וידעתי בתוכי, שבתום העיסוק הגל ימשוך אותי שוב, והעיסוק שאני מוצא זה דחיית הקץ.
היום אני כבר יודע שאני יכול לצרף כוחות, לפנות לבורא עולם ולדבר איתו ישירות, "אני לא יכול, 
אתה נותן את הגל, אתה תדאג שהוא לא יסחוף אותי, אני מבחינתי פונה אליך, כי רק אתה יכול"
מרים צלצול לחבר, "געגוע לתאווה מתעורר" הוא מבין, 
אני בא לפורום, ופורק... משתף, 
יש לי גל... כולם פה מכירים את זה, 
משהו מהתאווה ננעל במוח, ולך עכשיו תתמודד איתו, לך תנסה לעשות דברים אחרים שהוא עומד מאחורי המודע ומחכה ליאוש שלך שייתן לו להיכנס. 
למדתי לאט לאט, לשתף, לשחרר, ובעיקר להבין שאני לא צריך רק לחכות שהוא יעבור, כי בסוף אני יזרום איתו, 
אני צריך בזמן הזה שאני מחכה שהוא יעבור, להכניס את בורא עולם לתמונה, 
וזו המלחמה היחידה שאני צריך לנהל, להכניס את הכוחות שכן מסוגלים להלחם, 
אני בגל, 
ובגל הפסימיות עולה וצפה, 
שנים על גבי שנים, שגלים הטביעו אותי בים התאווה, ומיד אחר כך התחננתי על נפשי, 
וגם שהייתי מתחיל מחדש, בשלבים מסוימיים זו הייתה התחלה רק בשביל הפרוטקול, שהרי לעצמי כבר לא האמנתי, 
מה זה שווה? שאלתי.
מה זה שווה לבוא בהתלהבות ובהחלטה שאעשה הכל כדי לא ליפול, אבל זה תמיד מגיע אחרי נפילה, אף פעם ההתלהבות הזאת לוותר על התאווה לא הגיע אלי אחרי תקופה של נקיות. זה תמיד בה אחרי נפילה, 
אז אחרי נפילה למה שאני ימשיך להאמין לעצמי שזהו! לא עוד,!.

אני נקי, וקשה לי, ואני קצת מודה על הקושי, 
אין ימים מחלימים כמו ימים שבהם קשה לי, ואני רואה בחוש איך התקדמתי, 
הרי בעבר, הלא כל כך רחוק, אם הייתי מרגיש מה שאני מרגיש עכשיו, 
הדבר האחרון היה לבוא לכתוב פה, אחרי שיחה קצרצרה עם חבר ושיתוף. 
בעבר הייתי כבר משוטט באתרים מותרים, כדי למצוא את הטריגר שיוביל אותי לאתרים האסורים. 

שנים לא ידעתי לבקש עזרה, לא חשבתי שיהיה מי שיוכל לעזור, 
גאווה+ריגשי נחיתות. מן שילוב שיכול להקפיא את האדם. 
מרוב גאווה, לא העזתי לבקש עזרה,
ומרוב ריגשי נחיתות שידרתי תמיד שאני לא צריך עזרה. מן הפוך על הפוך.

אני מקווה שהגל יעבור, ואני ישאר בחוף.... טוב לי בחוף.... 
אני יודע שבמים גם כיף.... אבל בדרך כלל אני נרצב מהדוזות... ואין לי כוח לזה.
אז נשאר בחוף, ונשחק מטקות.
מישהו מצטרף?

נקי,
מודה,
מתפלל
מפנים!

אוהב, מה זה , אוהב? אתה לא יודע כמה!
מתחבר לכל מה שכתבת..
ובא הרגע לשחק איתך מטקות.. כי לכתוב יפה כמוך... אני מבין שלא ילך
בהצלחה רבה בהמשך
ותקווה שיהי לי כוחות יחד איתך להתמודד

ברוך ה', עדיין לא קל, 
ועדיין נקי!!!
נפעם מהעזרה שה' מעניק,

מודה,
מתפלל
מפנים

האמת שזה משהו מיוחד ההתחברות עם אבא יקר. 
מה שלפני כן לא יכולנו לעשות .אסירות תודה ומתפללים איתך. 

אח יקר... אוהב אותך... זהו, אין צורך להוסיף....
מתפלל מעומק הלב, שהגלים יקחו איתם את הגעגועים שלנו... ונתגעגע לאלוקים....

וואו, אני צריך לחשוב על זה, הגדרה קולעת למצב האומלל שלנו.. כמה צריך להודות שמצליחים לצאת מזה. להבין שהאגו שלנו לא שווה. שאין לנו משהו ששווה לשמור עליו, בחיים הדפוקים האלה עם התאווה, אז עדיף כבר לוותר ולהיכנע.. 

תודה על השיתוף, איך אתה מתמודד ומה עובר עליך. הסיפורים האלה מעודדים ונותנים לנו כוח! 

בהצלחה חבר יקר! בא לי לתת לך חיבוק ענק! כולנו יחד נצעד! 

תודה על התגובות החמות.

שבוע טוב לכולם.
גם היום אני נקי, 
ברוך ה' שבת הדברים קצת נרגעו, 
במוצ"ש התפללתי לזכור שאני צריך עזרה,
התפללתי שלב האבן יוכל להרגיש קירבת הבורא ומימלא לצעוד איתו ביחד במסע,
כי לבד אני לא יכול.
מתגלגלים הדברים, ואני בסה"כ לא רוצה ליפול.
שבוע נקי לכולם

מסכם יום שלא הצלחתי להבין אם היה קשה או לא....
בצלחתי להישמר וזה מה שחשוב,,, רק חבל לי שלא הצלחתי לזהות היום אתה מה שמתחולל בקירבי.

נקיות לכולם

שמתחבר למה שכתבת פה

קראתי את כל הפוסטים האחרונים שלך, שמח לראות שאתה מתקדם..

השביל תלול, תלול כמו שלא היה המון זמן, 
בפעמים האחרונות בהם זכיתי לפרקי נקיות גדולים, הרווחתי את רוב הימים במתנה,
שהחל לבצבץ קול התאווה, עשיתי פעולות, אבל תמיד הגיעה נקודה בה בחרתי לזרום עם קול התאווה,
בדרך כלל אחרי כמה ימים, או אחרי כמה גלים... 

פעם ראשונה שאני כבר שבוע בגלים באים והולכים, געגוע לא מובן לתחושת השימוש, ואני עוד עושה פעולות, 
אני רוצה לעשות פעולות, ומתפלל שזה לא ילך ממני, זה הדבר היחיד שאני מבין כרגע שיכול לעזור לי,
מנסה לעורר את עצמי לזכור גם את תחושת הגועל שיש אחרי. 
התקשרתי לחבר, לשתף אותו, למרות שחשבתי שאני יצליח לעבור  את היום בלי להתקשר, 
החלטתי שאני לא נותן לגעגוע לגדול לבד, התקשרתי. זה אכן שיחרר אותי מעט
============================================================

מישהו עובד עלי, הוא מספר לי סיפורים,
יאלה, בסה"כ אתה בשליטה, פעם בשבועיים נופל, תופס לך איזה לילה לבן, מי ישמע???
ואני אומר לו, שאני לא רוצה, אני לא רוצה כי זה נוגד את כל מה שאני מאמין בו, כי זה מזיק לכל מה שחשוב לי, 
ויודע מה? לפעמים אני אומר. לא שווה לי הזמן....
והוא מחזיר לי, מה זמן? כל אחד וההנאות שלו, זאת ההנאה שלך....
והדיון הזה אבוד, אבוד מראש, 
העניין שהמישהו הזה, זה אני, קרוע, בין שני רצונות, לא תמיד מצליח לזהות את הרצון האמיתי שלי, 
לא תמיד מצליח להרגיש את הרצון האמיתי שלי, 
לפעמים זה הדמיון שמעורר רצונות ומשיכות,
לפעמים זה הייאוש שמספר לי על "הלבד" שאני חי בו
אני חייב להתפלל ולדבר עם מישהו ברגעים כאלו... שיזכיר לי, מה הרצון?

זוהמת טוב ורע, זהו הרס הנחש, כאשר האדם לא מצליח להבדיל בין הרצונות הטובים שלו, לאלה הרעים שלו.... 

בנתיים נקי! 
מודה,
מתפלל
מפנים!