מעריץ את ההתמדה שלך אח יקר.

שבי1 ואבי- אני מסכים עם שניכם, אבל אין לי נכונות לעשות פעולות, להתקשר, לכתוב, לקרוא, 
אפילו להגיע לפורום אני מכריח את עצמי בידיעה שאסור לי להתנתק לחלוטין,
כשאמרתי שאני חוזר לדבר עם ה' התכוונתי שאני מתפלל שיתן לי את הכוחות לעשות מה שנכון,
שאני לא יוותר לעצמי בפעולות, ויוותר על תאווה,
שיעזור לי להדליק את מנוע ההחלמה מחדש, 
אני לא יכול לעשות דברים שאין לי רצון אליהם, והם לא השתרשו אצלי באוטומט, בהרגל הקבוע,
אין לי רצון להתעסק בזה.... אולי כחלק מהכחשה, כאילו זה לא שייך לי, וזה לא קשור אלי, 
אני לא יודע למה, וגם לא מעניין אותי, אני רק רוצה לחזור ולנסות לעשות פעולות ועל זה אני מתפלל, ומדבר עם ה'.... 

יוסי היקר- אני שמח שאתה עוד קורא את הפוסטים שלי, ושמח שאתה עוד קופץ לביקור. 

שבת שלום לכולם, ברור לי שכשם שיש גלים של תאווה, יש גלים של חוסר החלמה
אני מקווה שהגל הזה יעבור מהר, ואני יוכל לחזור לעשות את המוטל עלי.

אמן שתצליח.
אוהב.

אוהבים אותך פשוט. 
מוכר לי מאוד לדבר עם ה' תוך כדי שימוש. שנים שהייתי נוהג ככה.
בהחלמה הבנתי שהכל היה בלוף אחד גדול על עצמי. אני לא באמת רציתי שהוא יעזור לי, אני לא באמת וויתרתי על התענוג הזה. 
התפללתי לאלוקים שיסיר ממני את הצורך ליפול כמו שמסירים גידול, בעוד שאלוקים רצה ממני שאוותר.

אוהב

נתן, אני רוצה להיות ברור שהבנתי אותך.
אתה מתכוון שאתה ביקשת מה' שיסיר ממך את התאווה, בעוד הוא רוצה שתהיה לך תאווה ותתגבר עליה? 

רגיש היקר, 

מצטט לך מתוך הסיפור האישי בתחילת הספר הלבן: 

אני מבין עכשיו שבכל ההשתדלות הדתית שלי והטיפול הנפשי חיכיתי שהנס יקרה קודם, שאיכשהו יחסלו או "יתקנו" אותי, כדי שלא אהיה מסוגל יותר ליפול או להתפתות. 
חשבתי שאם אדם פשוט מאמין באמונות הדתיות הנכונות, באופן אוטומאטי, "בריאה חדשה הוא; הישנות עברו והנה הכול נהיה לחדש". שתוסר כל מחשבה על תאווה, בדומה לגידול שמוסר בניתוח. "הפתרון הדתי" היה אחת האסטרטגיות הכי מעודנות במאגר ההכחשות שלי. 

לא קלטתי שמהות האדם היא בחירתו החופשית. הא-ל לא רוצה לקחת ממני את האפשרות ליפול ; הוא רוצה שיהיה לי החופש לבחור לא ליפול. התפללתי בצדקנות לאורך כל הדרך, "אנא אלוקים, קח את זה ממני!" בלי לקלוט שבלב-לבי ייללתי ברחמים עצמיים, "כדי שלא אצטרך לוותר על זה". הייתה זו אמונה באלוקים ללא כניעה. אמונה זו לא הועילה בדבר!

תודה למוסיפים בשרשור,
אני כאן ולא כאן, 
מקווה לחזור, 

בשבועיים הקרובים אני לא יוכל בכלל,
אבל עוד נתאם... אני יודע,
אני רק צריך את הכוחות להתנער מהאדישות, להוריד ממני את האשליה ולהתחיל לעשות מה שמוטל עלי,

להיום נקי,

שמח שאתה עוד איתנו, אתה מוסיף המון החלמה בפורום, בכינות שלך ובהתמדה שלך. 

תשאר איתנו, גם אם זה להחזיק בציפורניים כשהלב כבר לא כאן, תביא רק את הגוף... השאר כבר יבוא!

אוהבים אותך כל כך!