אתמול בשעה מאוחרת הייתי חייב לשתף,
אם בעבר פחדתי להעיר אנשים ולכן לא התקשרתי,
החלטתי אתמול, שאני יתקשר, שלושה צלצולים וינתק, אם הבן אדם ער יענה או יחזור,
אם ישן, ימשיך לישון, מה שמוטל עלי להתקשר, מה שמוטל על בורא עולם ייעשה.
עצם זה שהתקשרתי הרגיע אותי קצת.... למרות שהחבר לא ענה, ולא היו לי עוד חברים שחשבתי שיהיו ערים בשעה הזאת....
נכנסתי הבית עם הרגשה שבסדר, לא נפנה למחשב ליפול. (הצעד הראשון שלי בתוך הבית יכול להשליך המון על איך יהיה ההמשך בבית)
אחר כך הייתי צריך לסגור כמה דברים במחשב, ובגלל המתח שהיה בדרכי הבייתה, אמרתי שאני יכנס קודם לפורום לשתף....
וכך עשיתי.
אז איפה השיתוף?
האתר עבד, אבל כל האשכולות של הפורום לא רצו להיפתח, לא יכולתי להגיב, או לקרוא.... בטח שלא לשתף.
זה כל כך תיסכל אותי...
הצער הגדול מכל הסיפור, שלא ברחתי מהמחשב באותו רגע, ולצערי נפלתי אחרי זמן.
פותח את היום במבט קדימה,
במיוחד שהיום כ' אב, 40 יום ליפני ראש השנה,
שנה שעברה באלול פרצתי המון סכרים,
מקווה שכבר מהיום אתחיל לפרוץ סכרים אחרים, על מנת שנחל החיים יזרום,
דרכם של שינויים אצלי הם איטייים במיוחד,
אולי כי אני רציונל, אולי כי אני פרפקציוניסט, אבל בעיקר כי אני פוחד מהם.
והנה עוד נושא לעבוד עליו.
להשתחרר ממקום הנוחות שלי, ולעבור למקום אחר, בנפש, בצורת החיים, ובצורה בה הזמן שלי מנוהל.
אם אפרט את מטרות המשנה האלה לפרטים, אני בטוח שאני יצליח.
אני עוד יישב לסיים את צעד 1, זה ברור לי,
שואב כוחות מימים נקיים שאני משיג, בעמל,
נרגע מימים נקיים שבאים בקלות,
ובין לבין נמצא בתודעה, שאת הפער אני רוצה לצמצם.
