נקי

אאוהבים אותך . שכויח על ההתמדה ועל כך שאתה ממש חותר נגד הזרם. בסוף מגיעים אל המטרה .
תתקשר אלי

נקי.
שבת שלום

רק להיום. 
שבת שלום וחודש מבורך

שבת שלום ומבורך
שנהי' נקיים ונבחר בחיים

לא משנה כמה התעלות אני ירגיש בשבת, 
כמה אני ינצל את הזמן לטובה.
אם אני מרגיש תחושת בדידות מחניקה, במוצ"ש אני יחטוף הכל בראש,
חוסר שקט, ורצון חזק לנפילה.
וגם הפעם, בצאת שבת, במקום לעשות טלפונים, ברחתי לדמיונות.

שנה שעברה היה לי אלול מדהים, מנוצל, ובעיקר מלא בהחלמה.
כזה שבזכותו הגעתי לראש השנה מאושר, שליו, ומאמין.

השנה התפילות יהיו בעיקר, לקבל הזדמנות.
לוותר, לחיות בלי, 
אני כבר יודע כמה זה מתוק בלי, 
עכשיו נשאר לוותר, ולעשות את מה שמוטל.
חזרה לשגרה, תמיד עושה לי טוב!
מקווה שגם הפעם.

נקי

תודה רבה... מזדהה מאד... מתפלל ללמוד ממך...
אוהב אותך מאד....

נקי,

ברוך- איפה נעלמת,???

תמשיך.
להאיר לנו.

אוהבים.

איזה יום עבר עלי, 
ברוך ה' עמוס, יותר עומס נפשי ורגשי מאשר עומס פיזי.
ישנתי בשתיים, התעוררתי בחמש, 
סליחות, תפילה, ואני מרגיש ריק, לא מתרגש, אין לי כוח למילים האלה עכשיו.
ובודד, כמה הבדידות זעקה!!!
החלטתי לסיוע לכותל, לנסות לשחרר, גם בלי קשר תקופה ארוכה שלא יצא לי לשבת חצי שעה ולדבר עם אבא, 
בעיות צצו, ובשמונה מצאתי את עצמי נוסע לעיר אחרת, ולא לירושלים, 
בארבע הגעתי לירושלים, והיו לי המון פינות לסגור מהנסיעה של הבוקר...
ובכל הזמן הזה, הבדידות צועקת, מפצחת את החזה, 
ברוך ה', בשבע וחצי אזרתי חלציי ונסעתי לכותל, שבור, ורצוץ, חסר חשק וחסר חיות בעבודת ה', 
ואני יודע למה. אחרי תקופה כל כך ארוכה בה הרגשתי שקר בנפשי מצד אחד לומד ומתפלל, מצד שני מתאווה ומתאווה, 
הלכתי לכותל, בתחלה אין מילים, אשכרה "יושב בשדה לךא יוצאת לי אפילו מילה"
אז קראתי תיקון הכללי, אבל הפעם התעמקתי במילים, 
ובכיתי, התחלתי לבכות.... סוף סוף!!!!! ברוך ה' בכיתי, מדיבור עם בורא עולם,
רק תפילה אחת הייתה שגורה בפי,
פתח לי את לב האבן, אני צריך השתוקקות בעבודת ה',
ברוך ה' נקי, 
לא, זה לא מובן מאליו!
מצטער שלא התקשרתי לאף חבר היום, זה סתם חבל, 
מקווה לוותר על העצלות ולהתקשר. 

אוהבים
תודה על השיתוף.

שגרה.... עמוסה, לחוצה, 
אסיר תודה על יום נקי ומחובר, למרות שלא היה קל, 
ברוך ה' דברים מתחילים להסתדר, וההר שמרחוק נראה ענק ובילתי ניתן למעבר, מתחיל להראות קטן, (ואני לא מדבר על תאווה, רק על דברים רגילים בחיים) 
בחיי מכור שכמותי, כל דבר קטן נראה לי הר ענק, הפחד שכל רגע היא תתקוף ו"תחרבש" לי את מסע החיים, מונע ממני ללכת בחיים
וה' ית' מצלני מידה, ולפעמים ממש סוחב אותי "חצי בעל כורחי" למסע החיים,
אלה שברוב הפעמים אני מוצא תירוץ למה לברוח מהם, עד שמגיע גל גדול ששותף אותי לחוף החיים.... כן, בדיוק שמה, איפה שכל האנשים מתמודדים, עם הרשויות, והשכנים, הבוס, והמרצים, לפעמים צריך להתמודד עם הנאמר מפי הרבנים,
כל דבר מעורר תחושה, ושנים של בריחה ותירוצים לקחו את זה הצידה, והתעסקו בתפל,
ופתאום צריך להתעסק עם חיים, 

אסיר תודה כמו שנאמר, 
על חיים, מורכבים/מסובכים/ כאלה שפשוט חיים בהם,
אסיר תודה על הזכות לראות את בורא עולם צועד איתי ומלווה אותי.
מתפלל להרגיש את בורא עולם צועד איתי ומלווה אותי. 

ברוך ה' נקי!