בתחילת הדרך בפורום, ליפני שנתיים,
קראתי בפסוט של מישהו שהכנות היא הכי חשובה להחלמה.
אתמול הייתי צריך לנסוע למקום עם אינטרנט פתוח,
והתחיל דיון, אם ליפול או לא, וידעתי בקירבי לאן זה מוביל,
אז במקום לדון ניסיתי למצוא את הדרך לשתף,
כל מי שידעתי שאפשר לשלוח לו הודעות בפלאפון קיבל ממני הודעה (או כמעט כולם)
אני לא זוכר בדיוק מה נכתב בה, אני זוכר שביקשתי בהודעה לוותר על התאווה.
בכנות- נפלתי!
המסקנה העיקרית (שיכול להיות שלא תחדש לאף חבר)
במצבים כאלה, להתקשר, למצוא פינה שאפשר לדבר, בכל מחיר, ולהתקשר,
גם אם אני יפסיד אוטובוס ויאחר, גם אם זה אומר לדבר בקודים כדי שהסביבה לא תבין.
להתקשר!
לבד אני לא יכול, והודעה זה משאיר פתח ללבד.
אני לא יכול לומר שאני לא מבואס,
אבל אני יכול לומר שבסבב הנקיון הזה, הצלחתי לעבור כמה גלים.... וזו מבחינתי נקודת האור בהחלמה.
בנוסף, אני לא יודע מה יילד יום,
אני יודע שאתם והמקום הזה התקווה שלי, נקודת האור.
הדרך למצוא את הדרך,
אלה שמפזרים את העננים,
ונותנים לי לראות קרן אור אחת.
אך זאת רק אם אני אפתח לרגע את העניים
הדרך לא נמדדת במרחק
ואני הולך בתלם, ומעלי ענן אבק,
ומחפש שוב עקבות בדרך,
אני בטוח שבסוך אני עוד אצחק.
שנה טובה לעולם, קיוותי להגיע נקי.
כנראה שאני צריך לעבור תיקון אחר
היום נקי
