התקשרתי היום להכי הרבה חברים שהתקשרתי מאז הגעתי לכאן. ( בהתאם ללו"ז של החברים, היו כאלה שלא התקשרתי אליהם לפי בקשתם שבשעות מסוימות, וכו')
אף אחד לא ענה לי....
ברוך ה', לא התקשרתי כי הייתי בהתקף או חוסר איזון, התקשרתי כי רציתי להתייעץ על משהו.
החלטתי להישאר כמה דקות בגן בו שהיתי בזמן הטלפונים... למרות שלא ענו.
מהר מאד חזר אלי חבר אחד....
מקווה לקבל אומץ לעשות את המהלך הנכון. לפחות איך שאני מבין את הדברים כרגע, הוא נראה לי נכון.
מסתבר לי שהכי חשוב בימים האלה, השקטים, השלווים, להתעסק בהפנמת הרעיון שאני כנראה מכור... עכשיו שקט, תוך שניה זה יכול להתהפך....
בדיוק עברתי היום על פוסט שסוד כתב בעבר, וכל כך הזדהתי,
היה שם משפט בסגנון " אם אחזיק כך וכך ימים, אז זהו, זה יהיה מאחורי"
אני חושב שרוב הזמן במסע שלי כאן, המשפט הזה נמצא בתת מודע שלי.... כאילו אם אני יגיע ל90 אז זהו....
ואז זה מסחרר אותי, אבל כבר אין לי כוח לכתוב למה.... אולי בזמן אחר.
בנתיים, אני נקי,
אבל לא רואה צורך להתלהב מזה... לכו תדעו, אולי דווקא זה יוביל אותי להחלמה, אולי דווקא ימים כאלה, שבאו בלי מאמץ, יגרמו לי להתאמץ להשתנות ולהתקרב לעולם הרוחני המסתתר בשפריר חביון.
מודה,
מתפלל
מפנים