טוב נו, צעקו עלי בעבודה ונעלבתי מאוד
נשמע קצת ילדותי, אפילו לי...אני מניח שאם מישהו אחר היה רושם את זה הייתי חושב לפחות בלב "בכיין"
אחד הבוסים שלי (אני מחזיק בכמה עבודות בגלל קשיי פרנסה) ירד עליי שעשיתי עבודה לא טובה ונמאס לו, האמת...הוא צודק, אם המצב היה הפוך גם אני הייתי מתוסכל ממנו...רגע אחד....הבן שלי מתנהג לפעמים בצורה שמרגיזה אותי וכשהוא ממיך להתנהג כך למרות הבקשות החוזרות ונשנות שלי שיפסיק אני כועס עליו מתוך תסכול.
אותו הבוס אמר שהוא מפסיד המון כסף בגלל הפאשלה שלי....מה המשמעויות לגביי? שברגע שתסתיים העבודה יסתיימו היחסים בינינו ואני אפסיק להיות מועסק אצלו, זה יגרום לחוסר של כסף בבית וזה מאיים עליי ועל המשפחה שלי... כל זה מזה שהוא כועס עליי, איזו מניפה של פחדים ותחזיות שחורות נפרשה פה.
יותר מזה עוד לא העשירי לחודש ואני בניתי על הכסף שלו לשלם חשבונות ועכשיו הוא עלול לא לשלם ליאו לאחר את התשלום וזה יגרום לכך שלא אוכל לשלם הלאה...וואו כמה פחדים, איך אני יוצא מזה? שמישהו יקח לי את ניהול העולם מהידיים...
יש לי חבר, הוא...איך אני אגיד את זה בעדינות, חי בחסדים...הוא לא מקבץ נדבות חס ושלום אבל הוא מתחייב תמיד על סכומים שאין לו כרגע ביד ואין סיכוי שיהיו לו, ואיכשהו תמיד הוא מסתדר בסוף, מוצא תורמים או אנשים שרוצים שותפות ברעיונות שלו ואיכשהו הוא מגיע למועד עם הכסף שהתחייב עליו...
אז אותו חבר תמיד אומר לי (והוא לא מהתוכנית, בוודאות, אם הוא היה מהתוכנית הוא היה מזהה את התבניות ההרסניות שלי מיד).
אותו חבר אומר "תקשיב, אתה צריך להפסיק עם כל הדאגות האלו, אתה לא מנהל את העולם, אמנם אתה יודע לתכנון ולהביא את התוכניות שלך לביצוע ברוב המקרים אבל למרות זאת אתה לא אלוקים"
"אבל העליבו אותי" עולה קול מהחלל השמאלי שבלב, "אותי...למה? אני עובד כל כך קשה, לא מגיעים לי עלבונות כאלו".
ופתאום אני נזכר באותה סצנה מהסרט שבה הגיבורה מתלוננת שאם היא עושה משהו טוב אז זה עובר בלי הערכה ואם היא נכשלת (והרי כולנו נכשלים לפעמים, על זה בנוי צעד 10) אז יורדים לה על החיים באכזריות. ואותו עוזר שהיא מתלוננת אליו עונה לה "מה לא נתנו לך כוכב זהב וליטוף על הראש? תתעוררי מותק אם לא תעמדי בקצב תמצאי את עצמך בחוץ, ואת כבר מאחרת..." השיחה הזו תמיד עולה לי בזיכרון כשקשה לי...תתעורר אף אחד לא חייב לך כלום, תתישר וקח אחריות על הכישלונות שלך ותשתפר או שתמצא את עצמך בחוץ...בכיין, תאמין לי, אם אני הייתי הבוס הייתי מפטר אותך מזמן, אולי אם היית זוכר שהמחיר לכישלון הוא שאין לך כסף לקנות אוכל או לשלם שכ"ד או להחזיר לחברים שלווית מהם אז אולי הייתה משתנה במקום לבכות כמו ילד קטן, ילד קטן, איך אני זוכר את עצמי נעלב כל פעם שאבא שלי היה מעביר עלי ביקורת "לטובתי" כמובן, ואני קולט את הבן שלי עומד ובוכה, מה קרה מתוק? מה קרה? והוא עונה, אבא כשאתה צועק זה מפחיד אותי זה לא יפה לצעוק על ילדים, הוא אומר לי את המילים שלא היה לי האומץ להגיד לאבא שלי, אולי אני לא לגמרי כמוהו, אולי הבן שלי יותר אמיץ ממני, כואבת לי כל דימעה שיורדת לו וברוך השם הילד רגיש ובוכה בקלות, כמה שריטות על הלב... השבוע נסענו לקניות בסופר והתקציב היה X שקלים, אשתי אמרת לי שעם תקציה כזה היא לא יכולה לעשות קניות וכבר נגמר לנו הכל בבית וצריך יותר, לפחות פי שניים אז הוצאתי פי שניים כסף, כואב לי שאין לי לתת לה, הייתי רוצה "למלא לה את העיניים" שלא תהייה רעבה להוצאות, אבל איפה היכולת שלי ואיפה הרעב שלה.
בא לי לברוח, מהמצב, מהבוס,מהילד מהאישה מהכל
למצוא איזה סרטון ולפורנן עד שארדם (הפועל לפורנן לא שלי הוא של אסירות תודה).
לפעמים אני חושב שהעולם, ובכללו גם המשפחה שלי היו מסתדרים הרבה יותר טוב בלעדיי, כן היה עצוב הבתחלה אבל אח"כ מתרגלים....כמה אבא שלי בכה כשאמא שלו נפטרה, כעבור 10 שנים הוא אולי הולך פעם בשנה לנקות לה את המצבה, הכל עובר, כל הצחוק, כל הבכי, כל הצער וכל הגאווה נבלעים ודוהים בתהום הנשייה של הזמן, חברים ששמעו את הסיפור שלי (כתבתי פעם צעד 1) אמרו לי מעל לכל ספק סביר שאני מכור סקסוהוליסט ורק התוכנית וספונסר וצעדים וחברים וקבוצות ו....וואו, אני לא יכול לחיות בתוך כל הרעש הזה, אני בחור שלא אוהב לדבר הרבה, לא מתחבר בקלות לאנשים ולא בא לי לספר לאנשים שלפני חמישה ימים השפרצתי כי הייתי לבד עייף ורעב וכועס לא בא לי
תפסיק עם הכישלונות, אוסף הכישלונות האלו שאתה קורא להם חיים, מהדהד לי הקול של הבוס בראש, למרות שהוא לא אמר את זה ככה זה נקלט
מקווה שהרגישות הזו תחלוף ככל שיעבור הזמן
