לא יודע.
כל פעם אותו זבל. אותן נפילות. שבוע, שבועיים וגם ארבעים יום ואף יותר. ושוב.. ככלב השב על קיאו.
לא יודע איך להחלץ.
אולי חברותא למסע שגם מתחיל עכשיו ואיש את רעהו יעזורו? מישהו מעונין?
רעיונות אחרים? (חוץ מהקבוצות הטלפוניות וכדו' ניסיתי הרבה דברים. קרוב ליאוש)
תודה

כי אתה לא כזה ״ייחודי״... כולנו פה כמוך . 
אתה עובד צעדים? יש לך ספונסר? אתה הולך לקבוצות? 
אומרים שהדברים האלה עובדים. 
אוהבים אותך. 

אני גם בתחילת הדרך,
נוכל להיות בקשר דרך האתר או במייל.
שיהיה לנו בהצלחה ובהחלמה!

קטונתי.. אני גם רק בתחילת הדרך..
אבל בקבוצה הטלפונית אומרים קבוע  שמה שבאמת מחזיק אותנו מחוץ לתאווה זה עבודת הצעדים.. תמצא לך חברים לדרך ותתקדם איתם בעבודת הצעדים.. אני גם עובד עליהם עכשיו
אשמח להמשיך להיות איתך בקשר

אוהבים

הו.. היתה לי תקלה במחשב כבר שבועיים ולא יכלתי להגיב..
אז.. ראשית, תודה רבה לכם ג'יימס, התחלה וגוש.
פעמיים היה ספונסר נדיב שהעמיס אותי על גבו, אך אפילו זה לא הצליח להחזיק (כלומר, 50 וקצת יום, אבל..)
השתמשתי כמעט בכל הכלים למעט קבוצות מפגש פנים אל פנים או טלפוניות. הכלים עוזרים פה ושם אך לא באופן חזק ויציב.
מבירורים ודיונים הגעתי למסקנה שאין לי שום סיבה להפסיק עם זה למעט סיבה אחת: לא טוב בעיני ה'.אך כדי שנקודה זו תועיל למעשה, צריך אמונה חזקה. ופה שאלת המיליון: איך מחזקים אמונה?

בהצלחה לכולנו.

אז תמשיך עוד קצת לסבול...

כך זה היה גם אצלנו.

אני מקווה שסבלת מספיק... אני גם מאמין שסבלת מספיק. אחרת לא היית מגיע לכאן.. יכול בהחלט להיות שאתה לא מודע לסבל הזה.. וזה גם בסדר. בעיניי לפחות.. לפעמים הסבל הוא כל כך גדול ובלתי אפשרי להתמודד איתו, ובגלל גודלו וכמנגנון הגנה מפניו "המערכת" הנפשית מכחישה את קיומו. לאט לאט.. 

ולעניין האמונה, הצעד השני מצביע על האמונה כדבר הכרחי, אולם בד בבד ראשוני הצועדים הכירו בכך שמדובר בתהליך. שים לב למילה הראשונה של הצעד השני - הגענו ל.. זה תהליך. אני לא הגעתי לאמונה ביום אחד. לקח לי זמן להאמין שפתאום ה' יעשה בשבילי את מה שכל כך ביקשתי ממנו והוא לא עשה במשך שנים (יש לי היום יותר הבנה להתרחשות שם..). 

וגם אחרי שהגעתי לאמונה, לעיתים היא חמקה ממני.  לא פעם אמרתי לעצמי, הנה עכשיו הוא יחטיף לי על הכל.. מה שעזר לי היה להתפלל אליו גם על זה. אבאל'ה, אני חלש מדי.. אני אפילו לא סגור על זה שאתה פה ורוצה לעזור לי. תהיה איתי גם עם הפחד ממך והחשש שאתה תנטוש אותי.. 

ובשבילי הסיבה האמתית להפסיק להשתמש בתאווה היתה כי בשורה התחתונה, התאווה הפכה אותי למשהו שמאוד לא רציתי להיות. הייתי עבד שלה. העבדות הזו חנקה לי את הנשמה. הרחיקה אותי מכל מי ומה שאני באמת אוהב. לא רציתי אותה יותר..

אבאל'ה יכול לקחת אותי רחוק ממנה ולשמור אותי מפניה. אמן.
היום. 

אולי סבלתי מספיק. אולי יותר מדי. אולי לא מספיק. אין מי שיגלה..
את הנקודה של היאוש עברתי כבר לפני שנים.
אבל... "אם אתה פה, כנראה אתה גם לא מרוצה ממצב שאתה נמצא פה"- נכון, ברור שאני לא מרוצה. אבל רק בגלל שאני יהודי מאמין, או שנסתפק ב'יהודי'. במקום ובזמן אחר הייתי יכול לומר שאין לי בעיה בכלל. אני לא 'מכור' ברמה יום-יומית. עבודה, אשה, ילדים חמודים, הכל טוב ויפה. פעם- פעמיים בשבוע איזו חצי שעה- שלוש שעות של תאווה, מה רע? (אולי יש שבועות שטיפה יותר, בטוח שיש שבועות שבכלל לא) אז על מה יש להתלונן?
אבל אני יודע שזה שקר. (וכל מי שעובר וחווה דברים דומים) אם יצה"ר עוזב אותי לשבועיים- שלושה ואפילו חודש- חודשיים כדי שארגיש על הגובה, כשהוא חוזר... הוא עושה את זה בגדול. אז אני רק 'מכור - לפרקים'.. ומחפש איך להפטר מה'פרקים'.. (הממ.. משמעות חדשה ל"דלקת- פרקים"..) 
אבל לפני קבוצות, וטלפון וכו' אני מחפש אחרי הדברים ה'פשוטים' יותר שבעבר היו ברורים לי ועתה.. קצת נעלמו. ובלי אמונה יסודית וחזקה, לא רק שלא אצליח להתקדם, אני גם לא רואה סיבה מדוע להתאמץ בשביל זה בכלל..

ותודה לכם.

גם אני עברתי את שלב הכפירה,
הרבה בלבול היה שם,
היום אני יכול להבין ביתר שאת את האימרה
לא התירו לעצמם בני ישראל עבודה זרה אלה בשביל גילוי עריות

עשרות פעמים אחרי תקופה משמעותית בשבילי (שהיא לא רבה) בגיעו אלי הרהורי כפירה,
והפילו אותי,
למה להתאמץ אם הוא לא פה.
היום בתפילותי אני מבקש להרגיש אותו.... כי בשכל מזמן הבנתי שהוא פה, קיים, ומכוון

בהצלחה

אוהבים אותך אח יקר
מזדהה עם הבלבול והמחסור בכח הרצון לרצות בכלל לצאת מהבור.
חלק מההשלכות של הביצה הטובענית הזאת שנקראת 'תאווה' גורם לי לעיתים לוותר מראש על ההתמודדות מולה.
ממה שאני חוויתי בחיי הדרך שעזרה לי לחזור ולהרגיש שוב את הדברים הפשוטים, זה לקום ולעשות מעשים שאני מאמין שיעזרו לי, דברים שעזרו לאחרים, ולהתפלל לאבי האוהב שינחני בדרך המתאימה לי, ולא תמיד זאת הייתה הדרך הראשונה שנקרתה בדרכי.
מזדהה עם התחושה הפנימית של 'אם לא הייתי יהודי זה לא היה מפריע לי בכלל', ייתכן שזה גם נכון, אבל מה אני ייעשה שאני כן יהודי וזה כן מפריע לי, מאד, משום מה. אז מה אני עושה עם זה? או מנסה לפתור את זה או מנסה להתעלם מהתחושות הפנימיות הללו. ניסיתי הרבה שנים ולא הצלחתי. אז אני פה, מנסה להחלים עוד יום אחד. רק להיום.

יש פתגם שאומר "חוזקה של השרשרת נקבע ע"פ החוליה החלשה ביותר שלה." תמיד הרגשתי שהשרשרת הרוחנית והדתית שלי חזקה אבל יש לה נקודת חולשה רצינית מאד, והיא משפיעה על כל השרשרת, תמיד.
אינני יודע אם אתה כמוני, אבל בכל מקרה אני מתפלל שתמצא את הדרך שלך להחלמה שחרור וחיזוק העולם הרוחני שלך.
באהבה רבה
'פנימה'

תודה לכם פשוט שמח ופנימה.
את הנקודה שהזכרת (פשו"ש) ש"לא התירו לעצמם בני ישראל עבודה זרה אלה בשביל גילוי עריות" אני גם מבין יותר, אבל אני מתקשה בנקודה הזו תמיד. גם בזמנים טובים מבחינת התאווה (אולי אפילו יותר בהם). נראה שהתאווה היא חלק אחד ממכלול גדול, אומנם משמעותי וכבד מאוד אבל לא תופס את רוב זמני ועיסוקי. והמכלול הגדול- הוא האמונה. זו תאווה, זו תאוות אכילה, זה בזבוז זמן כרוני, לשון הרע, ועוד אלף ואחת נקודות שאני יכול להתמודד ביתר קלות עם כולן (מנסיון העבר הרחוק) לו רק האמונה חזקה יותר.
אותם הדברים לגבי סיום דבריך, פנימה: "יש פתגם שאומר "חוזקה של השרשרת נקבע ע"פ החוליה החלשה ביותר שלה." תמיד הרגשתי שהשרשרת הרוחנית והדתית שלי חזקה אבל יש לה נקודת חולשה רצינית מאד, והיא משפיעה על כל השרשרת, תמיד.
אינני יודע אם אתה כמוני, אבל בכל מקרה אני מתפלל שתמצא את הדרך שלך להחלמה שחרור וחיזוק העולם הרוחני שלך."
א. תודה רבה לך.
ב. מסכים עם כל מילה, והתאווה הנ"ל היא נק' מאוד חלשה אצלי, אבל לא המכריעה אותי לחיי באסה.
ג. "..וחיזוק העולם הרוחני"- הלוואי. רק זה. השאר כבר יגיע..

ואני עדיין תוהה, איך לחזק את האמונה..

בשמחה רבה

לגבי חיזוק האמונה,
למרות שזה חורג מהנושא המרכזי שלשמו התכנסנו לפה, כי ההחלמה שייכת לאדם מאמין ולא מאמין כאחד, אני חושב שזה נושא מאד חשוב ולכן אתייחס אליו.
אני רואה היום את ההחלמה והנקיות שלי כגורם מאד משמעותי לאמונה שלי,
החזון איש בתחילת ספרו המפורסם 'אמונה וביטחון' כותב:

ההחלמה עוזרת לי לפתח:
1. עדינות 
2. שעות של שקט ושלווה
3. חופש מרעבון תאווני - 'רק להיום'
4. יכולת אמיתית להתרגש מהעולם סביבי
5. עבודה על יציאה מ'ריכוז עצמי', ופיתוח מידת הענווה

כל הדברים הללו הם בסיס לבניית אמונה יציבה בבוראי האוהב.

כתבו על זה בעבר בשרשור הזה - 'אהבת חסד' רוצה להאמין  
אביא את הציטוט מהרב קוק שהבאתי שם שמאד דיבר אלי:

מתפלל שנמצא את הדרך להשיב אל ליבנו את ההכרה הפשוטה והחמקמקה הזאת בבוראנו האוהב. אמן.

אם תירצה חבר שלח לי הודעה לפרטי, 

חיזוק האמונה מתבצע בצעד השלישי: החלטנו למסור את חיינו ורצוננו להשגחת אלוקים. בצעד השלישי האמונה באלוקים הופכת להיות לא דבר תיאורטי ערטילאי אלא משהו שאנו חיים איתו בכל רגע ובכל שעה. חיזוק האמונה אינו הבנה עמוקה יותר או לימוד מעמיק יותר, אלא לחיות חיי יומיום ע"פ אמונה ולהרגיש את האמונה על כל צעד ושעל. לי חיזוק האמונה במובן הזה מציל את החיים אני פחות לחוץ ונלחץ מכל דבר, כי אני סומך על אלוקים. במילא אין לי צורך כל כך למלא את החלל הזה בעוון המר, והחיים שלי מאושרים ומלאי שמחה. אסירות תודה על חיזוק האמונה שהתכנית הביאה לי.