אני נמנע מלשמוע חדשות כבר תקופה די ארוכה.

ראיתי כי זה תורם רבות לשקט הנפשי שלי שהוא חשוב מאוד.

לאחרונה נתקלתי בטעות בכתבה על מישהו שעשה דברים ממש לא בסדר בתחום הזה של תאווה.
(משהו עם משרד פרסום וניצול עובדות ומה לא)
בקיצור לא הצלחתי להתאפק וקראתי את הכתבה ואת התיאור של המעשים.
הרגשתי כ"כ רע אח"כ שקשה לתאר את זה במילים.
אחרי קצת מחשבה אני אעלה פה נקודות שאני חושב שהשפיעו עלי.
א-תמיד תאווה קשורה אצלי קשר אמיץ להנאה (עונג עמוק)
ופתאום פה אתה נחשף לסבל נוראי של הצד השני.
ב-הסבל עצמו של הנפגעות כ"כ כואב שזה לא להאמין.
ג-התחברות במובן כלשהו לתוקף מעוררת בי תחושה של הקאה מעצמי שבא לי להעניש את עצמי רק מזה.
ד-התיאורים של המעשים מעוררים וזה לא כיף...

סליחה על הפוסט הקשה, אשמח לדיון על זה, אני לא אוהב את מה שקרה לי...
אוהב ה'

אוהבים אותך אוהב ה' היקר

מזדהה עם התחושות הקשות שתיארת, גם אני חוויתי אותם כשקראתי סיפורי זוועה שקשורים לעולם התאווה, ומייד השלכתי את כל פגמי האופי של זה שעשה אותם על עצמי.
לא כל המכורים שווים, ובטח שלא כל המעשים שאנשים עושים כתוצאה (גם) מההתמכרות שלהם שווים.
זה נושא מורכב, נכתב עליו יחסית הרבה בשרשור הזה - פרשת המשגיח

מזכיר בעיקר לעצמי, שאני פה בשביל להחלים את עצמי בלבד, לא אף אחד אחר, ומטבע הדברים בדרך התיקון האישי יש מקום לבחון מה קורה איתי עכשיו, באמת, במדויק כמה שאוכל לבחון את עצמי, לא לעשות לעצמי הנחות אבל גם לא להגזים יותר מדאי, וכל עוד זה המבט יש לדעתי תועלת במחשבות הללו כאמצעי להכרה ורצון לעשיית מעשים של תיקון עצמי.
אבל כשאני מזהה שאני מתחיל לשפוט אחרים או יותר גרוע לשפוט את עצמי על מעשיי הנלוזים ועל כל הסבל שגרמתי בעיקר לעצמי, זה סימן שיצאתי מהמחוזות הבריאים והמחלימים במחשבתי וכדאי לי לעצור ולזכור שכל עוד שהנר דולק אפשר עוד לתקן, ואני כאן מנסה לתקן את זה עוד קצת 'רק להיום', והלקאה עצמית רק תדרדר אותי חזרה שוב למקומות הללו בנפשי שאותם בדיוק אני מנסה לתקן בעזרת יוצרי הרחום והאוהב.

ליל מנוחה ושלווה
אוהב

פנימה היקר!
תודה לך.
קראתי כל מילה שלך ואכן מרגיש לי כי זאת האמת.
ממש תודה לך ידידי
אוהב אותך
אוהב ה'