מתנות קטנות. 
ההשראה באה היום מחבר, שהבין אחרי ששמע מסר, שהוא בעצם מכור מקצועי והאובססיה אצלו זה דבר בסיסי. במהלך חודש של נקיות היא פשוט התחלפה במשהו אחר אכילה ומשחקי מחשב במכשיר. 
החבר היקר סיפר שבמהלך שבוע במקום לנצל את נקיות שלו לתת שרות בבית עם הילדים הוא פשוט פיצח את המשחק ועבר 600 שלבים. 100 שלבים ביום 10 שלבים בשעה בממוצע. 
כמה זמן אבד לו, כמה כסף התבזבז  לו רק מזה  שביטל שעות עבודה, כמה צער נגרם לאשתו וכו'... 
לצערי הוא נפל... 
לשימחתו, הוא נפל- מוזר? 
ההסבר שלו היה שבלי הנפילה הזו הוא מעולם לא היה יכול להבין שהוא מכור מקצועי ואם הוא לא פועל על התאווה הוא ישתמש בסם אחר. זה שיעור קטן שהוא קיבל כאן בתכנית. 
ואז זה נתדלק בתוכי. 
שאלתי את  עצמי, מה גרם לי להשאר נקי מהיום שאני כאן?
בד"כ הייתי עונה, שעבדתי את הצעדים, עשיתי מה שאמרו לי, החברים ועוד, כל זה נכון. 
אבל, יש הרבה שעושים כמוני ולא מצליחים. 
את התשובה מצאתי במשחקי המחשב, אותו משחק שהחבר התמכר אליו במשך שבוע, וביטל את זמנו ושפיותו. 
הבנתי משהו מאוד בסיסי, מה המוטיבציה של אדם נורמטיבי להמשיך לשחק במשחק וירטואלי במשך שעות שלימות? 
התשובה היכתה בי באחת: ניצחונות קטנים!!! למידה מהצלחה. 
המשחק מציע לי דמות וירטואלית ובכל ניצחון קטן הוא ממריץ אותי ע"י חייכן, נקודות, עוגיות, מטבעות וכד'. אבל הכל וירטואלי... לא להאמין, אדם מוכן לעזוב את קשיי היום יום כדי לזכות בדבר שאינו מתקיים?! 
האמת שזה מתקיים. 
תחושת הערך העצמי גדלה, היכולת שלי במשחק לזכות בדבר שבחיים אני זוכה לו, הכרה. 
ואז הבנתי מה השאיר אותי נקי. הניצחונות הקטנים, כל פעם שעשיתי צעד קטן התכנית נתנה לי מתנה קטנה. 
כשצלחתי להירשם לתכנית זכיתי במייל מעודד. 
כשהצטרפתי לקבוצה הטלפונית הייתי החבר הכי חשוב, למי? לקבוצה. וואו... 
כשיצרתי קשר עם חבר אחר, הבנתי שאני לא לבד. 
כשהתקשרתי לעוד חברים, אמרו לי אוהבים. 
כשבאתי לקבוצה חיה, הבנתי שאני בן אדם ולא מפלצת. 
כשהמשכתי לבוא, מצאתי חברים. 
כשעשיתי צעדים 1,2,3, קיבלתי שיחרור מפחדים. 
כשהרמתי טלפון בזמן קריז , קיבלתי אהבה אין סופית. 
כשעברתי את הקריז , קיבלתי ערך עצמי. 
כשהמשכתי לצעוד קדימה 4,5,6 הפכתי להיות אדם אחר, טוב יותר לעצמי לאשתי למשפחה ולה'. 
כשיצאתי לשרות, התמלאתי. 
כשנתתי  לאחר זכיתי להכרה. 
נכון זה הכל וירטואלי, אבל זה חודר עמוק אל תוך חדרי הלב. כ"כ ממלא את הריקנות שהיתה שם כל השנים. אני מנצח כל רגע קצת, האם אני רואה את הפרס? 
הכל תלוי בי, התכנית מציעה לי להסתכל על מה שהרווחתי. ממש כמו משחק מחשב ולא על מה שהפסדתי כמו אותו משחק חסר ערך שגורם לי לשכוח מכל העולם. 
התכנית נתנה לי את הערך לכל דבר שיש לי, ובמקום לבזבז את הזמן אני משקיע אותו כאן בתכנית ומשפיע טוב על כל מי שאיתי ומסביבי. 
האם גם אתה יכול, בהחלט. 
רק להיום, אני בוחר לראות רק מה שהרווחתי. ניצחונות קטנים הנפילה ממילא אינה שלי. 
אוהב אותכם המון. 
תודה על החיבור של הבוקר. 
נכתב בהשראת החבר היקר "מתאמץ" 

מקסים. התחברתי מאוד מאוד.

אוסיף עוד נקודה אחת. החיים כמשחק מחשב זה לא רק ההתקדמות הקטנה כל פעם וכל מה שאנחנו מקבלים, זה גם לראות את האתגר כמשהו מהנה. כאשר עוברים לשלב אחר, יודעים שהמשמעות היא קושי גדול יותר, ובכל זאת אנחנו נהנים מכך.

מכל אתגר אנחנו יכולים לסבול או לגדול - זה תלוי בעיקר בבחירה שלנו.