היי חברים,

אז אחרי כמה ימים של נקיות ב"ה אתמול נפלתי. 
אבל אני לא מעוניין לדבר על נסיבות הנפילה אלא על משהו אחר.
עד שהתחלתי לעבוד ברצינות לפני שבועיים כשהייתי נופל כל יום לפני כל נפילה היו מופיעות תחושות והרגשות שהיו מזהירות אותי שדבר לא טוב עומד להתרחש. לא שזה מנע אותי מליפול אבל תמונת המציאות היתה פרושה לפניי.
והנה אתמול "נורות האזהרה" פשוט לא נדלקו. התאווה פשוט נראתה כמו משהו כיף שיגרום להרגיש טוב ללא השלכות שליליות (אגב היו השלכות שליליות, אבל גם העוצמה שלהן היתה פחותה מפעם).
מרגיש כאילו התקופה הזו החזירה אותי לשלבים הראשונים של ההתמכרות שלי, כשהייתי יותר צעיר ועוד לא חוויתי את פוטנציאל הנזק שלה.
השאלות שלי - האם עוד מישהו חווה את זה? מה עושים במצב כזה, כשהחושים הטבעיים לא נותנים שום התראה? אולי אני בכלל לא מעוניין להיות נקי "עד הסוף"? יש כאן כמעט מצב של "נעשה ונשמע"...

שלום לך
ברוכים הבאים לך על ההודעה הראשונה שלך. כל הכבוד על האומץ לכתוב ולשתף אחרי תקופה שאתה כבר כאן.

אני אהיה יותר ממוקד אם אדע את פירוש המילים "עד שהתחלתי לעבוד ברצינות לפני שבועיים", בכל מקרה יש משהו מאוד מאוד מתעתע בהתמכרות, שאני לא מבין לפני כן למה לא, ואחרי אני לא מבין למה כן. כמה שאני אינטליגנט/משכיל ולמדתי המון על עצמי ועל התאווה משום מה לא עוזר לי שום דבר בשעת מעשה.

מה שעוזר לי, זה לשתף חברים, לחלוק, לא לשמור סודות.
וכמובן תכנית ה-12 צעדים.

אוהב אותך


אשמח לתגובה...

קודם כל, זה באמת משמח שאחרי שאתה איתנו 11 חודש, אזרת אומץ לכתוב הודעה ראשונה,
אנחנו פה בשבילך, נשמח לשמוע ממך,

ושתיים, מזדהה פה, שלפעמים אנחנו משתמשים, ושוכחים למה בכלל להביא יום נקי, למה להפסיק, וכו' אבל בגלל זה אני עושה אני עושה כל יום פעולות כדי לזכור מהיכן הגענו,
ועוד יותר, נפלתי בתחילת הדרך המון פעמים פתאום, בךי כוונה מוקדמת, אבל עם הזמן זה גם יעבור, העיקר להמשיך לבוא ולהשקיע, זה תהליך, 

תודה רבה aw86625 ואבי,

במילים  "עד שהתחלתי לעבוד ברצינות לפני שבועיים" התכוונתי לכך שהכרתי את שמור עיניך כבר לפני שנה ואפילו ניסיתי להשתמש בחלק מהכלים, אבל השימוש הקבוע המשיך, עם עליות וירידות. כנראה שלא היה לי מספיק דחוף, עד שלפני קצת יותר מחודש הבנתי שההתמכרות שלי היא אבן הנגף העיקרית כרגע בחיי ומה שמונע ממני להתקדם ולהתפתח כמעט בכל תחומי החיים, מעבר לכאב ולסבל החדים בתחושות אובדן השליטה ואובדן הזמן שהגיעו לאחר השימוש. וככה חזרתי הנה, למוד כאב ויותר חדור מוטיבציה.

טוב לראות שאנשים מזדהים וגם תומכים, זה נותן הרבה כוח. אז שוב תודה רבה.

ביותר פירוט, בתקופה שלפני שחזרתי כל נפילה כמעט לוותה בכאב לב גדול וגם בתחושת אסון מתקרב בזעיר אנפין ככל שהנפילה התקרבה. עכשיו ברוך ה' מרגיש שפוי ורגוע יותר, ובמובן מסוים כאילו חזרתי לימים שבהם התחלתי להשתמש, בהם הכאב היה עמום יותר. הבעיה עם זה היא שיש פחות פחד ורתיעה ליפול, ומאידך אני עדיין פשוט לא רוצה ליפול. חוץ מזה כל נפילה עלולה להיות מדרון חלקלק.

אז אני חי כל יום לעצמו, ולפעמים כל שעה לעצמה, ומנסה לשאול את עצמי מה אני רוצה כרגע, האם אני באמת רוצה את השימוש ותוצאותיו, ולא עסוק ב- "נו טוב, יאללה ננסה, תמיד אפשר לתקן מחר". מבחינתי יש רק את עכשיו.

עם זאת די ברור לי שכדי להמשיך לאורך זמן אני חייב את החברים והתמיכה מבחוץ. 
האמת שכתיבת ההודעה הזאת די מצילה אותי מנפילה ברגעים אלו ממש (אז שוב תודה).
מקווה להצטרף לקבוצה בקרוב.

לילה טוב, נקי ומתוק לכולם.

אוהבים אותך
תודה על התגובה
הייתי ממליץ לך להצטרף לקבוצה הטלפונית בצהריים, שם התחילו בימים אלו מחזור חדש.
מומלץ ביותר!