חלם, הרבה סיפורים נשמעו עליו, ואני רוצה להתמקד בבית הסוהר שבה,
אז הלכתי לבקר שם,
והנה אני רואה הדלתות פתוחות, שומרים בפתח אין, אז קדימה אני מתחיל להיכנס,
והנה אוזניי שומעות קול בכי מר, ולעיני נגלה מחזה מחריד, עומד לו שלד בן אדם חיור כסיד ורזה כמקל, ושני ידיו מוכנסות אל שני חורים עגולים בקיר, ואינו יכול להוציאם, וכך עומד כבול למקומו, בוכה ומבכה את מר גורלו,
בעודי מזועזע מהמראה הנורא, והנה אני רואה שני שוטרים ואסיר נוסף שדינו כקודמו, השוטר אומר לו להכניס את ידיו בחורים המיועדים לכך, והשוטר השני בא מעברו האחר של הכותל לכבול ידיו,
והנה מה הנני רואה, לוקח עץ מקל פשוט ומצווה להחזיקו בידיו, והאסיר עשה תכף כציוי השוטרים ונטל את המקל לידיו, והללו הלכו לדרכם ביודעם שעתה האסיר אינו יכול לברוח, שהלא כלוא הוא.
ניגשתי לאסיר הראשון התעניינתי מה עובר עליו, וסיפר לי שש שנים שאני עומד כך, ולא נותנים לי לשבת ולתת לרגלי מנוחה, פעמיים ביום נותנים לי לאכול קצת והמצב קשה מנשוא, ובכיו גובר.
ואני לוחש לו "שמע אתה משוחרר, משוחרר" והאסיר מרים ראשו, באת לצחוק ממני, שש שנים אני אסור, ואתה אומר לי משוחרר???
הוצא ידיך מחורי הקיר ואתה משוחרר! אני אומר לו,
האם אתה משטה בי? גבר זעמו של אסיר,
"אייך אוכל להוציא ידי? הלוא אני צריך להחזיק בהן את המקל"
"בטלן" התחננתי בפניו "עזוב את המקל ואתה משוחרר! עזוב רק את המקל!!!"
חברים יקרים, אסיר זה אנחנו, קשה להשוות את זה למצבנו, אבל זה אנחנו, הגענו לתכנית כל אחד ממקום של סבל אחר, אבל כולנו סבלנו, ואנחנו מנסים לעשות תכנית ונופלים שוב ושוב,
מתוך נסיון אישי, ושל המון חברים, אף אחד לא ממשיך להשתמש סתם, עד שהצטרפנו השתמשנו כי לא ידענו, עכשיו אחרי תקופה שאתה בתכנית, מגיע לקבוצות, יש סיבה למה אתה ממשיך להשתמש, כל אחד בתת מודע שלו יודע מה מביא אותו לנפילות,
ובמקום "לעזוב את המקל" שהתרגלנו להחזיקו במשך שנים, אנחנו אוחזים בו וממשיכים לבכות,
לא רוצה להיכנס לפרטים, אבל כל אחד ואחד שהיא בתכנית מספיק זמן, אני לא צריך להגיד לו מה מביא אותו לנפילות,
אז חבר יקר, שחרר את המקל שלך, זה מפחיד כי התרגלנו, והצטרף לדרך חדשה, ואני מאמין שיש תקווה,
רק שחרר וצא לדרך , אנחנו מחכים לך.
מוקדש באהבה לחברים שלא מצליחים לעלות על דרך, ומאחל לכם כוח "לעזוב את המקל".
