חבר יקר, מצטער שלא הספקתי לחזור אליך היום,
בהצלחה בדרך החדשה,
אשתף מה שעבר עליי בהתחלה,
בפעם הראשונה ששברתי פה את שיא הנקיות האישי שלי, ציפיתי שיהיה לי קשה, כמו תמיד, לקראת פרק הזמן הממוצע בו אני משתמש עלו וצפו בי הרהורים קשים, ורצון חזק לתאווה, ופתתאום אני שובר את השיא האישי שלי בנקיות... והכל רגיל,
הייתי בהלם, ונכנסתי למצב של כל רגע זה יבוא לי, מאיפה זה יבוא לי, ובלי להשים לב התחלתי שוב לבחון אובייקטים ברחוב... כי אולי אחד מהם יפעיל את הטריגר ושמו תאווה....
סה"כ מה שאני רוצה להגיד, זה שלחלקנו יש הלם ראשוני אחרי פרק זמן חדש של נקיות, אנחנו לא מעכלים שזה אכן קורה, ז"א אפשר לחיות גם בלי, במיוחד עם בפרק הזמן הזה יצא לנו לוותר כבר על תאווה,
משהו מתחיל לחלחל בי ולוחש לי, אם אתה לא תשתמש היום, אתה לא תשתמש לעולם.... וזה איכשהו מכניס אותי לסטרס חודש... ומצאתי את עצמי שוב נופל, לא כי היה טריגר, רק כי פחדתי שלעולם לא יהיה לי את זה יותר.
אחד הדברים החשובים שאני מנסה לעבוד עם עצמי בהחלמה, לפחות בפרקי ההחלמה הנוכחים, זה ללמוד לחיות בלי התאווה, ולקבל את זה כמובן מאליו, ( בלי לזלזל חלילה באסירות תודה הענקית שה' נותן לי את זה) אבל נקודת ההנחה שלי צריכה להיות, אני אדם נורמטיבי עם בעיה רפואית, ואני חי רגיל, מידי פעם לוקח את התרופות שלי, אבל חוץ מזה הכל רגיל, אז למה אני כל כך בהלם מפרק נקיות חדש?
אולי אנסח את זה בקצרה: פרק נקיות חדש זו שמחה גדולה, כזאת שגורמת לי לא לעכל את הנתון האמיתי ביותתר, שאני אדם רגיל, והתאווה זה משהו שהשתלט עלי, ועכשיו, אני חיי כרגיל, אז אין צורך לעשות מזה ביג דיל, ( שוב, רק בצד הנפשי והיחס לפרקי נקיותת חדשים, ולא חלילה לזלזל בעבודה המוטלת עליי כמחלים).
זה מה שהתחולל אצלי... וגם היום, שאני מגיע לפרק נקיות חדש, משהו רגוע ודרוך בו זמנית מתעורר בי.
בהצלחה גדולה!!!!!
