שלום כולם. אני נקי 70 יום. זה לא הופך אותי לגראנדמאסטר, אני יודע. אבל דווקא בגלל שאני עדיין קרוב להתחלה, אני זוכר היטב את איך זה מרגיש. לפני כחודשיים, כתבתי את ההודעה הזו:

"היי כולם. אני שומר כבר 10 יום. קורה לכם לפעמים שאתם לא מסוגלים לעשות כלום? לא הצלחתי ללמוד, לא תורה ולא משהו אחר, עשיתי קצת ספורט, וזהו. כל היום ישנתי והתבטלתי כדי לא לעשות כלום. ויש לי הרבה דברים כמו יצירה, לימוד תורה, אימונים... לא יכולתי לעשות כלום פשוט!"

ולאחר מכן: " וואלה עבר לי למחרת. קמתי והתחלתי לחזור לעצמי לאט לאט. אחרי זה נסעתי לחופש. זה מאד עזר. חייבים לעבור דרך הריק כדי להגיע להתחדשות. אלא שלזכור את זה בשעת הריק זה קצת יותר קשה. "

לאחר מכן היו עוד איזה שלושה חורים כאלו של חוסר אונים, אבל הרבה יותר מתונים. אני מרגיש הרבה יותר בריא. אני חי, אני מרגיש איתן, התקדמתי בכל התחומים שמעניינים אותי, וגם אם לפעמים יש רגעים של ריק, אני מחבק אותם ושובר את התבנית כל פעם מחדש.
רציתי לחגוג את המאורע, אז, לחיים!

תודה על השיתוף, זה ממש נפלא. 

רק הזהר לך, התאווה אוהבת חגיגות כאלה  

כמה שזה נכון. לכן אוסיף ואדגיש ששיתפתי גם כדי לעודד את המשתמשים החדשים,וגם ללמוד מההארות שאקבל

תוכל לשתף אותנו מה עזר לך? מה עשית בשביל ה71 יום שלך?

כל כך מזדהה עם התהליך שעברת ועדיין עובר, תמיד נזכור היום ורק להיום להישאר נקיים. באמת נשמח לשמוע ולקרוא מה עשה לך את הנקיון ואיזה פעולות עשית .

פשוט שמח איתך!
איזה יופי

לייק,
באהבה אל תיכנס לאדישות,
התאווה מחכה לנו בצד,

אוהבים!
שמח בשבילך.

מאחל עוד יום שפוי ונקי.

ערב טוב. בשביל כל אלה ששאלו. כפי שאמרתי, העניין הוא לא להישבר כשמגיע חור שחור. אם ארצה לספר לכם על כל מה שעזר לי, זה יהיה קצת מורכב. אני לומד שיטת טיפול מסויימת שמשלבת בתוכה גם עבודה התפתחותית. מצאתי עבודה שמתאימה לי, והבנתי שאני חייב להפטר מזה, בשביל החיים שאני רוצה לבנות. אני רוצה ליהיות בעל ואבא טוב, אחראי, חזק, יציב. זה פשוט לא הולך עם התאווה הזו.

בגלל שאני כל כך מזדהה עם מה שכתבתה, אני ילחץ ויבקש,
שתף אותנו, בדרך ובתובנות, 

היי פשוט שמח. אם אתה מתעקש, אשתף. העניין של התמכרות מתאפיין במספר קריטריונים:
-עצמיות חלשה
-בעיה של משמעות
-ויסות חושי

עצמיות ניתן לחזק באמצעות תרגילים. לקפוץ על שתי רגליים, ושימוש בתבנית התנועה הזו:, כמו בתמונה, עם האצבע והאגודל.

כאשר העצמיות מתחזקת, בעיית חוסר המשמעות פוחתת, כי אתה פתוח יותר להרגיש, לחוש, וליהיות מחובר למה שקיים. מכאן אנו עוברים לויסות חושי. מטפלים מהאקדמיה יגידו שאי אפשר לפתור את זה, אבל אצלנו, ומניסיוני, אוכל לאשר שהפעלת מספר חושים בעת ובעונה אחת מאפשרת להתווסת כמו שצריך. כדי שזה לא יהפוך להרצאה משעממת, אעצור כאן, ואשמח להרחיב ולענות על שאלות. בהצלחה .

לא כ"כ מובן לי איך תרגולים פיזיים פותרים בעיות פנימיות-נפשיות? 

ולא כ"כ מובן לי עניין הויסות החושי. אני לא מרגיש שזה קשור אצלי להתמכרות, אבל יכול להיות שזה רק כי לא ממש הבנתי את המושג.. 

אשמח שתסביר. 

אוהבים, תודה 

היי . לשאלתך הראשונה: עצמיות, זה איך אני ממקם את עצמי מול זולתי. בראשית הדרך, תינוק מרגיש שהוא, אמו, וכל העולם הם אחד. רק מאוחר יותר נוצרת ההפרדות הראשונית והוא מבין שהוא נבדל. לאחר מספר שלבים שעליהם נדבר אולי בהזדמנות אחרת, מגיע השלב ההתפתחותי של קפיצה על שתי רגליים. קפיצה על שתי רגליים שולחת שני גירויים למוח בעת ובעונה אחת, ומעבירה גל של כוח מהרגליים לראש.
חלק מאד ניכר של עצמיות, זה ההשוואה שלי מול זולתי. אני מרגיש את מה שאני חווה, ובודק איך זה מתקבל בחוץ. אם עצוב לי, אני משווה את זה למה שאני טופס כשמח. אם אני כועס, הדברים בחוץ לא קראו כמו שאני תכננתי. וכן הלאה, תמיד התייחסות לדבר פנימי ולדבר חיצוני בעת ובעונה אחת.
כעת, כדי להתייחס לגוף השאלה, אומר:
הגוף והנפש קשורים מאד. זה כמו שאדם בריא לחלוטין, חווה דיכאון, הוא אוטומטית לא ירגיש טוב. וכן להפך, אדם חולה, שיש לו על מה להלחמם, יצליח לעשות חיל לפעמים יותר מאדם בריא. אפשר להשפיע מלעלה (נפש) למטה (גוף), אבל גם הפוך: מלמטה למעלה .
ועכשיו לנושא השני
ויסות חושי: בעיית ויסות חושי היא עודף רגישות או חוסר רגישות, או שניהם בעת ובעונה אחת (אני עדיין לא כל כך מבין את השלישי, זה משהו מורכב של תחושה לא מוגדרת). יכול ליהיות בתחושה העל עורית או התוך עורית (בשר, הבפנים שלנו). אדם עם חוסר רגישות- יחפש פיצוי להרגיש. הוא יימשך לקיצוניות. אדם רגיש מדי- יטה להסתגרות, כי כל דבר קטן יפגע בו.
משיכה לקיצוניות והסתגרות הם גורמים מאד חזקים בהתמכרות. תודה על שאלתך, וערב נעים

יש מצב שאתה מסביר שלב שלב?
בא נתחיל בעצמיות ?

איך אתה מגדיר זאת?

האמת שגם אני לא כל כך הבנתי , אם תוכל להרחיב .