שלום לכולם!
אני מרגיש בנוח לכתוב פה ואולי זה קצת פורק מהלב.
40 ימים הצלחתי להחזיק בלי ליפול במה שהבטחתי לעצמי , אתמול נפלתי בפח של היצר הרע כמובן הבטחות לעצמי עד אין קץ שלא אחזור לזה עכשיו לפחות 40 יום והנה שוב גם היום נפלתי, זה גורם לי לשאול את עצמי אם אני אמיתי בכלל עם עצמי? האם גם כשאני כותב פה באמת אני מתחרט או שזה סתם חרטה מזוייפת כדי שאני לא ארגיש עם עצמי רע שאנילא מתחרט אפילו.. 
אני אשמח לשמוע ממכם אולי הזדהות עם המצב? או פתרונות כדי להרגיע את הנפש המפוצלת..

מזדהה מאד עם המצב שלך, כולנו באותה סירה, מקבלים על עצמנו ומתכוונים לכך באמת באמת, אבל היצר והתאוה חזקים מאד.

אל יאוש, תחשוב על 40 היום שהתאפקת למרות הקושי ולא על השניה שנפלת.

אחי, כולנו באותה סירה

ההלבטויות על החרטה מגיעות מעומק המחלה. זו תכונה שמנסה למנוע ממך להלחם בזה.
אז עזוב אם אתה מתחרט או לא, כרגע פשוט תקום ותמשיך לצעוד. תמשיך לשתף בפורום באופן תדיר ובעוד 90 יום נדבר שוב בנושא

הלוואי ותקרא את זה, 

בדרך כלל אחרי צום ארוך, אנחנו נתקפים בבולמוס נפילות, 
הניסיון שלי אומר לי שבטח עכשיו אתה נמצא באיזה אובססית נפילה,

הלוואי ותמצא את הכוחות להמשיך לבוא ולשתף, למצוא את הדרך, 
ופירקי הצום שלך ילכו ויגדלו, עד שתצליח להגיע ליפרקי נקיות....

והלוואי והניסיון שלי לא חל עליך, ואתה מאלה ששוברים את הסטטיסטיקה,ואתה כבר עם ראש למעלה.

בהצלחה

מכיר את הרגשתך אחי... הרגשה הכי מגעילה בעולם.אבל אין מה לעשות חייבים להמשיך הלאה תהיה חזק...

שלום גם לך Adier2345.
שנים על גבי שנים שאלתי את השאלה הזאת. האם אני לא מספיק רוצה? האם כוח הרצון שלי לא מספיק חזק? אולי אני כן רוצה ליפול? אולי אני אדם רע?
עד שגיליתי בתכנית שאיני אדם רע שמנסה להיות טוב יותר, אלא אדם חולה שמנסה להבריא. 
לגבי הזדהות, תודה שאתה מזדהה עם המצב שלי. לגבי פתרונות, אני קיבלתי אותם בתכנית 12 הצעדים.

מאחל גם לך.

אין מה ללקות את עצמך,
המחלה והתאווה יותר חזקה מהרצון שלנו,
ממליץ להתחבר לחברים, ןתמצא את הדרך לא להיות לבד ולהיות בקשר עם חברים.