בכל זאת אני אכתוב לך עכשיו קצת, אבל ממליץ לך לדבר בע"פ. כמו שאני מבין את מה שאתה כותב, אתה מכור אבל לא כבד. אני מגיד את עצמי כזה, וזו הגדרה מאוד קשה ומבלבלת.
אחרי שעשיתי ברור לעצמי ומצד אחד ממש רציתי לדעת שאני מכור ואיך לטפל ומצד שני לא רציתי להתחיל ללכת לקבוצות חיות וטיפולים שהציעו לי - לא בגלל בושה, אלא בגלל הטרחה, הרגשתי שאני קצת אבוד בתוך השאלה הזו.
סיפרתי לחבר כאן שמגדיר את עצמו כמכור לגמרי. לא סיפרתי לו על הדילמה אלא סתם על ההתמודדות שלי, ואז הוא אמר לי דבר שכל כך הסתדר לי עם הכל.
הוא אמר לי שאני מכור חד משמעית. אבל מכור קל. שלא סבלתי מספיק בשביל שאני אסכים ללכת לקבוצות כל שבוע ושאני אצליח להתמיד ב-12 צעדים.
עם זה הוא הזמין אותי לקבוצות ולשתף ולפורום ול-12 צעדים, ואמר שאם כן יש לי כח להשקיע, אז הוא בטוח שזה יעזור לי.
בעיני זה כל כך נכון.
לא רוצה להמליץ לך משהו שלא תעשה.
גם לאנשים לא מכורים 12 צעדים זה דרך חיים ממש מומלצת. כל שכן למכורים קלים. אם תתחיל לטפל בעצמך זה יהיה נהדר, אבל אם אתה לא חש צורך לטפל, אז לא בטוח שתוכל ללכת נגד הלב שלך.
רק תהיה עירני ותבטיח לעצמך (ולנו) שאתה מעדכן כל הזמן, ושאם משהו מתחיל להדרדר - תתפוס את עצמך או שתמנה מישהו שיתפוס אותך ויגיד לך שאתה צריך להודות בחוסר אונים וצריך להתחיל לטפל ולהעזר
אז אני מגיע לעניין החתונה - אם אתה רואה את עצמך כמכור קל, אני לא חושב שזה משהו שצריך לספר לפני החתונה, ואני לא חושב שזה צריך למנוע חתונה. יש לך מצוות לקיים והזמן לא עוצר מלכת. כמו שאומרים, מכור הוא מכור לכל החיים, ולכן אתה לא יכול לחכות עם החתונה לאחרי הטיפול...
ומצד שני, אל תתלה שום תקוות בכך שהחתונה תפתור לך בעיות.
הרושם מהאנשים כאן באתר הוא שהחתונה לא פותרת שום בעיות, ואף מסבכת אותם עבור מי שלא מטפל (אני מקוה להגיע לזה בהמשך). אולי זה לא הוגן להסתמך על זה כמחקר, כי אם יש אנשים שהחתונה כן פתרה להם בעיות, אז הם לא היו מגיעים לכאן כדי לכתוב את זה, ובאמת בספרות התורנית אפשר למצוא אמרות שהחתונה עוזרת להתמודד עם היצר - ועל אף כל זאת אני אומר שאם אין באתר אף אחד שאומר שהחתונה עזרה לו, אז כנראה שאם אתה רשום באתר אז גם לך החתונה לא תעזור...
אתה אומר שקשה לך רק בבית, אבל זה אל אומר שלא יהיה לך קשה אחרי החתונה - זה משהו שאני לא רוצה לכתוב עליו הרבה בפורום כי לא כל מה שיש לי להגיד על זוגיות מיועד לשטחים ציבוריים. אני רק אתן כמה דוגמות שאולי תרגיש שהן מספיקות: לפני החתונה כל הנפילות שלי הסתכמו באוננות. אחרי החתונה "פתרתי את הבעיה ההלכתית" כשהתחלתי להשתמש באישתי. אני אומר בפרוש.השתמשתי בה. גם אם זה היה בקדושה וטהרה והתאמצתי לשמח אותה בזה (מה שהיה בלתי אפשרי) והיא גם היתה שמחה הרבה פעמים. שוב, לא בבמה ציבורית, אני יכול להסביר בצורה משכנעת לכל אחד - שהשתמשתי בה. בהתחלה חשבתי להאשים את "בקדושה" שהתיעצתי איתם, אבל עכשיו אני יודע שהם הציעו לי לטפל (לא יודע אם הם היו מצליחים...) ואני לא הסכמתי שאני צריך לנסוע בשביל טיפול...
אני חוזר לסיפור. פתרתי את הבעיה ההלכתית של שמירת הברית, אבל ממש לא בצורה בריאה. התחלתי להתמכר לסרטים פתאום. וכשהיו קטעים לא צנועים בסרטים, מצאתי את כל התרוצים לראות אותם, וגם למה חשוב לי ללמוד מהם... ולמדתי לעשות חיפוש של תמונות לא צנועות - לא המון, אבל משהו שהיה קו אדום מבחינתי.
מה שאני אומר הוא שהיום ההתמכרות שלך מגיעה לידי ביטוי רק בבית, אבל יש חשש אולי מוחלט שהיא תמצא לה כיוון אחר. חשבת איזה קשה זה לישון באותה מיטה ולחיות באותו בית עם אישה שבדרך כלל פחות פנויה לך ממה שהיית מצפה? אני עוצר את עצמי.
תתחתן, אבל אל תפסיק לטפל בעצמך ואז אין לך מה לפחד. מאז שהצטרפתי ל"שמור עיניך" הזוגיות שלי השתנתה ממש ולא בגלל שעשיתי שינויים בחיים. פשוט בגלל שאני מודע לעצמי ואני מטפל בעצמי.
אם בכל זאת תרגיש לפני ארוסין שאתה חייב לספר לבחורה על ההתמכרות (ואם תשאל אותי, אתה לא חייב, ואם אתה שואל רב, אז תשאל רב שמבין בזה. אולי הרב יהושע שפירא. אני מכיר, אז אל תסמוך עלי), תתיעץ שוב איך לעשות את זה בחכמה ובעדינות בלי שזה יגרום לה לשנות את דעתה לגביך, ואפילו תבקש ממישהו אחר מהחברים כאן שיספר לה במקומך. אני מתנדב...
נקודה למחשבה: אם אתה מוצא את עצמך אומר ל-5 בחורות שהן לא מתאימות לך, כדאי שבכל זאת תחשוב אם אתה בטוח במאה אחוז שהבעיה אינה בך, אבל אני לא רוצה לפתוח על זה דיון ציבורי.
המסר שלי הוא: אתה מכור קל. תתחתן. תטפל בעצמך לאורך כל הדרך באיזה כלים שתבחר. טיפול כלשהו.
אני יודע שרציתי לכתוב עוד דברים ופשוט תוך כדי כתובה איבדתי חלק מהם. אם יש לך ספקות עדיין - תכתוב לי באישי.
