שלושה חודשים. שלושה חודשים של היטלטלות בין שפל לתקווה. בין בושה גדולה, לרצון עז להחלים. בין אומץ להגיד "יכול אני", לבין חוסר האונים אל מול התאווה. שלושה חודשים מאז הקלדתי "שמור עיניך" בגוגל ונחשפתי לאתר המדהים הזה. למקום בו אתה קולט שאשכרה אתה לא לבד. אתה לא היחיד שמסתובב בעולם עם הפחד הזה שמישהו ידע. הפחד המציק, המכרסם מה הנוראה. זה כל כך לא אני! 
שבוע שעבר הבנתי לראשונה שאני חסר אונים. שאני זקוק לכם כדי להחלים, ושזאת דרכי היחידה לצאת לחירות.
אני כותב כאן לאחר נפילה כואבת וצפויה (לצערי). אך אם היא גרמה לי לכתוב ככה, באריכות לא אופיינית לי, כנראה שבדיעבד היא הייתה נצרכת.
אני מנער מעליי את אבק הבושה והתסכול. מקווה ששלושת החודשים הבאים יבשרו התקדמות.
אני מבקש את ידכם ואת עזרתכם. ניסיתי את רוב הכלים למעט כמה בודדים.
ממש אשמח להתייעץ, לשתף להיחשף (בהדרגה), הכל כדי לצאת לחירות!
משאיר כאן מייל;
lamalama3946@gmail.com
אשמח ללמוד מנסיונכם חברים יקרים!
תודה רבה:)

מה שעבד לי זה לעבוד את 12 צעדים בקבוצה פיזית עם ספונסר, ופשוט לעשות את כל מה שהוא אומר לי לעשות.

הנסיון ימדד לאורך תקופה. התנסות חד פעמית בכלי ההחלמה סביר שלא תעזור.

אתה סוחב תקופה כל כך ארוכה של ריסוק, עד שמאמץ חד פעמי לא יכול באמת לתקן.

תתחיל לספור שעה ועוד שעה ועוד יום של נקיות.
אחרי נפילה פשוט תתחיל שוב את אותו תהליך.

תצטרף לקבוצה ותמצא שם חברים לשיחות טלפוניות. זה ממש עוזר, מניסיון.

אין לך ברירה, זה או לקום או להשאר בבוץ

אוהבים

ממתחבר לחברי הקודמים,
הפתרון זה קבוצות ולקחת ספונסר ולעשות צעדים.
כל הפתרונות עד שם, זה רק כדי להבין שאנחנו אנשים חסרי אונים, וחייבים משהו יותר חזק כדי להחלים.