אני התחלתי מגיל 12.5 אוננות, בהתחלה אני פחדתי ואמרתי לעצמי "יואו עברתי על כרת" פחדתי שאני ימות, עבר יום יומיים, ואז היה לי חשק לעשות את זה עוד פעם, כי ראיתי שהמשכתי לחיות, ואז זה הפך לכל יום. בגיל 15 חבר שלי הציע לי להיכנס לפה לשמור עיניך, ובאמת בהתחלה התלהבתי מזה, הצלחתי שבוע כמעט שלם בלי הוצאת שז"ל, ואז בום נפילה, הצלחתי שבועיים ויומיים הכי הרבה להחזיק מעמד ונפלתי, ולאט לאט הפסקתי להיכנס לשמור עיניך לכתוב, לעדכן, לקרוא, והתחלתי להידרדר, אפילו ביום אחד עשיתי 3 פעמים! אבל עכשיו אני בן 18, ואומר לעצמי חלאס, מה יצא לי מכל החרא הזה? הנאה של 5 דקות ואחרי זה סבל של לפחות יום עד שמרגישים יותר שמחים, ודווקא כששומרים לרגע אחד נראה שהפסדנו דבר כל כך כיף ומדהים, אך אחרי זה השמחה תמשיך יותר ויותר ואתה תבין שהכי כיף זה לשמור על הברית, אבל שאתה ברגע הזה, שאתה לבד, ואף אחד לא רואה, אתה לא יכול לחשוב יותר מדי, קדימה או אחורה בזמן.
אתה לא חושב אתה רק פועל לפי האינסטינקטים הטבעיים שלך, החייתיים שלך, כי בסך הכל אתה בעל חיים, אך ההבדל הוא שלך יש שכל, שתוכל לדעת מה טוב ומה רע, אז מה אני שונה משאר בעליי החיים?
