כבר הרבה זמן אני מתחמק מלכתוב את הדברים.
כל פעם עם הסבר טוב אחר. אני לא צריך את הכתיבה והשיתוף כדי להתמודד, או שאם זה כבד עליי לכתוב אז כדאי שאימנע מזה, הכבדה לא תסייע לי כרגע. אבל יש ערך לכתיבה לשם עיבוד המחשבות, ואפילו כדי לקבל פידבק ו"עין נוספת" על הדברים (לא כל החכמה נמצאת אצלי).
נתחיל מהעובדות- אני גבר נשוי עם ילדים שאין כמוהם בעולם (וזה בדוק!), ואישה תומכת ואוהבת שלא הייתי מוכן לעזוב בעד כל הון שבעולם. אני מתמודד כבר כמעט שני עשורים עם חשיפה לתכנים מיניים ואוננות, עם נסיונות רבים לעצור, כולל כניסה לאתר הזה לפני כמה שנים בלי לעשות עם זה כלום, אבל אף פעם לא הצלחתי לקבל שליטה על החיים בנושא הזה.
דבר נוסף שמסבך את התמודדות הוא שאני מתמודד/התמודדתי עם משיכה לגברים. הצלחתי לצמוח מתוך הקושי הזה והיום זה לא משפיע עליי ומטלטל אותי, השקעתי שעות רבות וכסף רב כדי לעבור עם עצמי תהליך של הבנה של המשיכה הזו, אבל איכשהו בדרך זה התנתק לי מהאוננות והתכנים באינטרנט.
מה השתנה הפעם? הרגשתי שאני נמצא במקום שעלי פי העובדות היבשות הוא הכי טוב ומושלם עבורי- אבל לא הרגשתי שאני חי. הקשיים פשוט צצו להם בלי שליטה! כעסים על הילדים, מריבות עם האישה, תסכול מהעבודה, תסכול מעבודת השם, חוסר יכולת להתמיד בדברים החשובים לי. לא הייתי צריך שייפול עליי משהו כבד שיכריח אותי לנסות, פשוט הרגשתי שאני חייב את זה, ממש כמו דבריו של הרב קוק:
הַתְּשׁוּבָה מִתְחַלֶּקֶת לִשְׁנֵי חֲלָקִים: תְּשׁוּבָה פִּתְאוֹמִית, וּתְשׁוּבָה הַדְרָגִית.
הַפִּתְאוֹמִית בָּאָה מִתּוֹךְ אֵיזֶה בָּרָק רוּחָנִי הַנִּכְנָס בַּנְּשָׁמָה, בְּפַעַם אַחַת מַכִּיר הוּא אֶת הָרַע וְאֶת הַכִּעוּר שֶׁל הַחֵטְא וְנֶהְפָּךְ לְאִישׁ אַחֵר, וּכְבָר מַרְגִּישׁ הוּא בְּקִרְבּוֹ הִשְׁתַּנּוּת גְּמוּרָה לְטוֹבָה. תְּשׁוּבָה זוֹ בָּאָה עַל יְדֵי אֵיזוֹ הוֹפָעָה שֶׁל סְגֻלָּה פְּנִימִית, עַל יְדֵי אֵיזוֹ הַשְׁפָּעָה נִשְׁמָתִית גְּדוֹלָה, שֶׁרָאוּי לְחַפֵּשׂ אֶת נְתִיבוֹתֶיהָ בְּעִמְקֵי תַּעֲלוּמָה.
וְיֶשְׁנָהּ תְּשׁוּבָה הַדְרָגִית. לֹא בְּרִיקָה הִבְרִיקָה בְּקִרְבּוֹ לְהִתְהַפֵּךְ מִן הָעֹמֶק שֶׁל הָרַע אֶל הַטּוֹב, אֶלָּא מַרְגִּישׁ הוּא שֶׁצָּרִיךְ לִהְיוֹת הוֹלֵךְ וּמֵטִיב דְּרָכָיו וְאָרְחוֹת חַיָּיו, רְצוֹנוֹ, הֲלָךְ–מַחְשְׁבוֹתָיו, וּבְמַהֲלָכוֹ זֶה הוֹלֵךְ הוּא וְכוֹבֵשׁ לְאַט לְאַט אֶת דַּרְכֵי הַיֹּשֶׁר, מְתַקֵּן אֶת הַמִּדּוֹת, מֵטִיב אֶת הַמַּעֲשִׂים, מְלַמֵּד אֶת עַצְמוֹ אֵיךְ לְהִתְכַּשֵׁר יוֹתֵר וְיוֹתֵר, עַד שֶׁהוּא בָּא לְמַעֲלָה רָמָה שֶׁל זִכּוּךְ וְתִקּוּן".
נכנסתי לזה בלי יותר מדי רעש וצלצולים, בעזרת האתר. לא כתבתי בפורומים ולא חיפשתי קבוצות להשתתף בהן, לא קראתי חוברות או נעזרתי בספונסר.
אלה היו תשעת הימים הכי טובים בחיי! כל ההחלטות שקיבלתי בימים האלה היו ממקום שקול, ממש הרגשתי שאני מרחף באוויר!
הצלחתי להתמיד בדף היומי, הייתי האבא הכי מושלם והבעל הכי אוהב. בעבודה הייתי מרוכז ונינוח והכל פשוט היה נראה אפשרי!
עד שהגיעה הנפילה...
אני מנסה לשים את האצבע למה זה קרה ואיך.. אני לא מוצא משהו מיוחד.. ברור שנוצרה הזדמנות ליפול, אבל גם לפניה היו הזדמנויות שהצלחתי לעמוד בפניהן ולא ליפול. גם היה עומס רגשי ותשישות, אבל גם לפני כן היו והצלחתי להימנע מההשפעות של זה עליי.
אבל הבטחתי לעצמי שאני לא אתן לזה להוריד אותי למטה, במיוחד אחרי שהרגשתי כמה זה טוב להשתחרר מזה, אפילו רק לזמן מועט.
יש הרבה דברים בתכנית ובאתר שלא יושבים לי על הלב, אולי בגלל שאני מטבעי אדם חשדן וביקרותי, אבל אני רוצה להפוך את ההתמודדות הזו לדבר שאני מנהל ולא להיפך.
אני עוד חושב על הדברים שאני צריך לעבור או לקבל כדי להתמיד ולהפוך את הגבורה למיומנות שנמצאת אצלי באישיות, מבלי להיות כל פעם בתחושה של ילד קטן שעומד מול קיר בטון רחלב וגבוה מבלי יכולת לטפס עליו.
בחיי כבר הספקתי לעבור דברים רבים וקשים, עם עזרה מבחוץ או מבפנים. לכן אני מאמין באמונה שלמה שהקב"ה יזכה אותי לעבור (גם) את זה.
