מדהים איך שתיארת את זה! ממש מדוייק!
ככה זה בדיוק אצלי.
עד היום ברגעים האלה הראש אוטומטית מושך אותי לכיוון של שימוש... עד היום המחשבה שעולה ברגעים האלה זה השימושים.. לפעמים זה מייאש אותי כאילו לא משנה כמה זמן אני אימנע מלהשתמש עדיין החיווט במוח שלי מחובר שם - קשה לך? לא טוב לך? האישה לא זורמת? אתה סובל? הילדים מעצבנים? יש תרופה גש לפורנו גם לראות בנות מתערטלות וכו'..
זאת המחשבה הראשונה שמיד עולה.. אסירות תודה שהיום בשונה לעבר יש מחשבה הבאה שמגיעה גם כמעט באופן אוטומטי שאומרת לי - תתקשר מיד לחבר לשתף. או במקרים קיצוניים יותר שאני ממש רואה את עצמי כבר משתכנע תתקשר לספונסר..
עדיין הרצון להשתמש נמצא שם וצץ כל כמה ימים.. שבועות במקרה הטוב.. אבל באסירות תודה שנשאר לי קצת יותר זמן שפוי בשביל פעולות וכדי לוותר על זה..
כשהפסקתי לעשן סיגריות היו לי 3 ימים נוראיים ממש הרגישו כמו יום כיפור... שאתה רק מחכה שיסתיים..
אח"כ עוד חודש חודשיים של התמודדות יותר קלה ואחרי 3 חודשים כבר לא זכרתי בכלל שעישנתי..
אמנם חזרתי לעשן בסוף.. אחרי כמה חודשים.. בפעמיים שהפסקתי.. ואני יודע שזה דיי הכחשה אבל בתאכלס ממש סתם חזרתי לעשן לא ממש הייתי צריך את זה.. יכלתי בקלות לוותר ועדיין חזרתי לעשן..
הלוואי שעם ההתמכרות הזאתי זה היה ככה.. בגלל זה קשה לי לשמוח או להתגאות בהישג של 340 יום בלי... כי אני לא מרגיש 340 יום בלי.. אין לי מושג אפילו איך זה צריך להרגיש ואם אני בסדר..
הרצון עדיין שם .. עז כמו בשבועיים הראשונים להפסקה.. עדיין זוכר את השימוש האחרון.. חי אותו.. משחזר אותו בראש.. רוצה לחזור לשם ולראות עוד מה עוד יש לאינטרנט להציע...
זה לא עוזב ולא מרפה.. לפעמים יש תקופות של כמה שבועות שזה עוזב.. אבל זה תמיד תמיד חוזר.
מתפלל לאלוקים לעזרה, לשפיות, לרצון ויכולת להישאר נקי רק להיום.
אוהבים