שלום לכולם!

כבר הרבה מאוד זמן (עוד משאני ילד) אני זוכר את עצמי מתעורר מתוך שינה באמצע אוננות/חיכוך ולפעמים אני מצליח לאפס את עצמי ולהבין מה קורה ומיד מפסיק ולפעמים אני פשוט ממשיך את זה עד כדי גמירה (עדיין לא בדקתי את זה, אבל יש נושא שלם על זה שנקרא "סקסומניה"), ככה שבאמת אני רוצה לדעת אם הגעתי לגמירה כשאני חצי ער ישן (מה שבטוח לא הייתי מביא את עצמי למצב כזה בצורה עירנית) האם עדיין זה נחשב בתור נפילה?

תודה לכל העוזרים!

ראיתי פעם תגובה מאדם גדול המבין את הנפש לשאלה כזו.
תמצית תשובתו הייתה שאין מצב כזה לעשות מתוך שינה במזיד, רק לתת מודע שלך יותר נעים להפיל את זה על מצב שינה כביכול.

אני גם מתקשה בזה לפעמים,
אבל חשבתי,
ונראה לי נכון,
שקודם כל צריך לעבוד על נקיות ביום,
(גם נקיות המחשבה),
ונקיות הלילה תבוא ממילא,
כך זה עבד אצלי בכל אופן,
יכול להיות שיש כאלה שזה אחרת אצלם.
בכל אופן,
תודה ששיתפת,
איתך בדרך.

גם לי השבת זה קרה באופן שאני מתעורר לתוך שפשוף וגמירה (סליחה על התיאור) בלי שליטה, זה לא נחשב נפילה כפי שאמרו לי חברים! אבל בכל זאת זה מראה שאנחנו מכורים, פעם שלא הייתי מכור הייתי רואה קרי אבל לא מאונן...
אבל אדרבא אשמח לחוות דעת של רופא

זאת אומרת שעדיין יש פה אשמה שלי?

לא אשמה שלך, אזור הנוחות שלך.

מסכים עם משתוקק אבל אחד שישן כל הלילה טוב ופתאום מתעורר תוך כדי שפשוף וגמירה - אין לך סופו באונס גדול מזה...
אולי תחילתו בפשיעה - הרהורים - אבל אני לא מדבר רק מבחינה דתית,
האם אני יכול להגיד שלא השתחרר הדופמין?
האם אני יכול להגיד שלא פעלתי על התאוה? 
האם אני יכול להגיד שזה לא יגרום לי לעוד נפילה...כמו אוננות רגילה?
אלוקים יודע
אבל מה שברור זה פעולה של מכור בתקופות שלא הייתי מכור [כך לפחות אני סבור - האוננות הייתה מסוג אחר...]