שיתוף ראשון
בניסיון ראשון
ביום שהוא כמו ראשון,
מסיים תשעים
בהתרגשות גדולה,
בשבח, התפעלות והודאה,
כשבחוץ הרחוב נקי כלבנה.
ב"ה, ושמחה גדולה נכנס ברגעים אלו ליום התשיעים לאתגר.
אז הגיע הזמן להציג את עצמי,
הגעתי לפה אחרי דרך ארוכה. מדי. בפעם השניה.
בפעם הראשונה לא האמנתי שהמקום הזה יכול באמת לעזור, ולא היה סיכוי שאתן כתובת מייל וברור שלא מס' טל'.
וויתרתי.
בפעם השניה הגעתי, וכבר לא היה לי להפסיד לצערי,
אז פתחתי מייל אנונימי ולא נתתי מספר טלפון,
והנה אני כאן בהתרגשות גדולה.
האמת, שהמקום הזה בנפש של להיות רשום לפה, ממש לא עשה לי טוב, אבל ראיתי שמשתפים שאין סיכוי בלי, אז נכנסתי והשיחות בצאטים היו לי קרובות מדי, והשיתופים חשופים, כמעט ערומים מדי.
מילים שלא יכולתי לקרוא, ששייכות לשם.
והחלטתי שאני ממשיך בדרך בכל אופן, אבל מקשיב לעצמי, והפסקתי להיכנס לקרוא, נכנסתי רק לעדכן מדי פעם את הטבלה, כי הרגשתי שזה עוזר ומדרבן אותי.
ומיום ליום רק להיום, עם התפעלות אחורה ותפילה ועבודה קשה קדימה, התחלתי להאמין שזה אפשרי, והבנתי שזה כלי ואם זה עוזר לי אחלה, ואם לא אז רק להיום.
והיו התמודדיות, שלפעמים היו כואבות, ורציתי שיגמרו כבר הדמיונות.
וב"ה הדברים הלכו והתחברו ונרגעו, ושוב געשו ושוב רוצה למחוק את כל הדמיונות, ושוב הכאב הזה שמפלח את הרגש הכי עמוק בפנים.
ושוב השמחה הגדולה הזו שאין דרך לתאר.
וזהו, נקודה קטנה שעלתה לי, נראלי שהסוד הוא בסה"כ להוציא את זה מהאופציה, לזרוק את זה הכי רחוק, כי הייתי באותם מקומות שפעם לא היה סיכוי שהייתי עומד, והיום ב"ה עומד ממול כמו גדול וממשיך הלאה, אז אני לא יודע איך זה קורה אבל פשוט להאמין ולעשות שזה לא יהיה אופציה, שזה מאחוריי, ולנצח.
אז אמנם, מהפורום עצמו לא קיבלתי הרבה, אבל רוצה להגיד לכם תודה, שאתם שם. בדרך שלכם, מאמינים ולא מתייאשים, ורוצים אמת. ותודה שהייתם הפלטפורמה. ותודה לקב"ה, תודה למנהלי אתר. ותודה!