חוץ מהקושי בחשיפה, עד עכשיו לא היה לי את הסבלנות לכתוב יומן מסודר. ונכנסתי לפורום בעיקר כמגיב. אבל הגיע הרגע שאני מבין שצריך לכתוב. ואמנם גם עכשיו אין לי את הסבלנות לכתוב מסודר. אבל אני חייב לכתוב, והדבר שהכי מונע מאדם להיות טוב, זה הרצון שלו להיות מצוין. לכן החלטתי לכתוב אפילו שזו לא תהיה כתיבה מי יודע מה.
ואיך הגיע הרגע ? אני מנהל עם עצמי מאבק כבר הרבה שנים. מנהל לעצמי יומן מסע, מתקדם נופל. כבר שנים שהבנתי שאני מכור, רק היה ברור לי מסיבות מסוימות שלא אוכל להיחשף בפני אף אחד בעולם. וכמעט התייאשתי. ואז החלטתי לנסות את האתר, עם כל הקושי. וב''ה התחיל מסע נפלא, מסע הרבה יותר עמוק, אם מבחינתי הנפילות היו במחשב, בניקיון, הלכתי על כל הקופה, שמירת העניים מלאה. וב''ה הצלחתי מעל המשוער, היו לי כל מיני הזדמנויות של ראיות קשות, וב''ה נשמרתי.
מדי פעם הייתי מרגיש, הייתי קורא לזה כמו זמזום באוזן, תחזור למחשב, תנסה לראות דברים מעניינם וכו', בפרט מאוחר בלילה כהרפיה, ואז נכנסתי לכאן ונרגעתי.
ולפני שבוע הייתי צריך משהו מקצועי במחשב, ומשום מה קפץ שם דבר מאד גרוע, מיד באותה שנייה סגרתי, אי איזו שמחה, איזו שליטה.
נו אם כל כך טוב מדוע אני כותב.
בגלל שאתמול או שילשום [כבר לא זוכר], נכנסתי למחשב בשביל להתפרק... כתבתי מילת חיפוש, שתנסה לעקוף את החסימה, רק לראות האם זה עובד. חסדי שמים די מהר סגרתי, אבל מבחינתי החיפוש עצמו זו מעידה קשה, נכנסתי בשביל ליפול. כך היה כל הפעמים שנפלתי, ביום הראשון רק חיפשתי, והפסקתי, ביום השני אחרי החיפוש לראות את התוצאות וכו'.
וזה קורה אחרי 59 ימי ניקיון, אחרי שאני שוב שיא ניקיון של כמה שנים מבחינתי. שפעם ראשונה שובבים שלם נקי, שאני מגיע ליום הגדול של פורים אחרי שובבים נקי. שנראה שלערב פסח אסיים אתגר 90 יום, איך זה קורה לי שוב.
לכן אני כותב, מאמין שהשיתוף הפומבי יעזור יותר.
מה שאני כן יכול לבשר בשורה טובה, שגם 59 ימי ניקיון הם משהו. פעם אחרי כמה ימי נקין, כשהיית חוזר ליפול, כשהייתי מקליד מילות חיפוש במחשב, היית מתחיל לרעוד, מתנשף, בקיצור בקריז. ועכשיו לא היה לי קריז, הייתי כאילו בשליטה. כמו שהרגשתי כשנפלתי לפני הרבה שנים, כשהתחלתי להתמכר. רגוע סתם בא לי.
ה' יעזור לכולנו, להתקרב אליו, ולתקן את הנר''ן שלנו.
