קודם כל . אתם מדהימים פה כולם .
הופתעתי לראות כמה תגובות בין לילה עלו פה. כאילו מדובר בפורום של מילוני אנשים. 
שכל רגע זמינים. התמיכה וההדדיות קורנת ממכם וממש תודה על כך !

שוב יום חדש שוב. יש לי מלא עבודות להגשה. והמציאות לא ברחה לשום מקום !
רק אני ניסיתי לברוח ממנה- בלא הצלחה.
נמאס לי להיות הנבך הזה שמפחד מהחיים שלו. 
"אני באתי לחלום - אבל הכי בוער לי זה איך אני עובר את היום"
כאילו כל יום זועק לי אל תחזור למה שהיה בעבר ראית איזה פח המקום הזה .
תשנה. תיצור. תשמח. או פשוט רק תפסיק לברוח.
מה לך להישאר במוות הזמני הזה בעודך בחיים !
תראה את הגוף שלך ! אולי תעשה איתו חסד ?! 
הגוף שלך מפריש טוסטורון בצורא לא מאוזנת שגורמת לך להקרחה . לריבוי שיער בגוף.
תראה את הנפש שלך !
היא מתוסכלת. לא שואפת. לא מצפא. 
כולך נבך בגוף ובנפש !  במקום לחיות במובן הגבוהה של המילה.
אתה איש מת מהלך. פיזית חי. אבל בשאיפה- לא הולך לשום מקום.
תוותר . תעזוב. תניח לדברים. 
רק להיום !
אוהב אותכם חברים תודה למי שהמליץ לי לקחת את הספונסר ברצינות.
עכשיו מבצע שיחה איתו ... 
אחריי הרבה זמן שלא התקשרתי .. !

אוהבים אותך חבר יקר !! תודה על השיתוף הכנה!

גם הלקאה עצמית זה לא משהו שמוסיף לי. אני צריך להיות בקבלה. קודם כל לקבל את זה שאני חולה, שיש לי מחלה. והיא קיימת והיא שם. לא לכעוס על עצמי כשאני חוזר לשם... זה הברור מאליו.. זה הטבעי... ביכולתי לעשות רק מה שאני יכול ואת התוצאות עליי למסור לאלוקים.

אוהבים אותך!