היי לכולם,
אתם בטח מכירים אותי מהשרשור שלי "כותב בפעם הראשונה".
אז למה אני כאן? אני מתכוון למה אני  בשרשור הזה ולא שם?.
התשובה לזה מורכבת.
הצלחתי ברוך ה' להיות נקי 89 יום, אבל את זה אתם כבר יודעים.
קיבלתי מתנה מה' נסיון מטורף, אבל גם את זה אתם יודעים.
אז מה אני יכול לחדש לכם.
השבוע היה לי נורא קשה. היו לי מחשבות דמיונות וממש תחושות שהרגשתי את הנסיון המטורף ההוא כאילו הוא קורה היום.
כן כן עברו 28 יום מאז אבל אני ממש רואה בעיניים את הנסיון ההוא.
זה לא קרה לי מעולם, זה לא קרה לי בפורנו, שדמיינתי משהו שראיתי סתם ככה באמצע היום.
זה לא קרה לי אף פעם. הקב"ה נתן לי במתנה את השכחה כדי שאוכל להמשיך הלאה.
אבל כאן זה נתקע.
אז מה עשיתי? התעסקתי בזה, חשבתי על זה דבירתי על זה כתבתי על זה ניסיתי להבין למה דווקא זה, ניסיתי להבין מה מושך אותי לכיוון הזה וכו'.
והתוצאה אתם בטח שואלים? נוראית...
המחשבות רק התגברו. הדמיונות עלו והחלומות, אויי החלומות היו מוחשיים כל כך שבבוקר שקמתי נגעתי בתחתונים כדי לבדוק אם יצא לי זרע.
חלומות כאלה לא חלמתי מעולם, חלומות שבהם הרגשתי הכל.
אם תקחו לדוגמא חלום על רכיבה על אופניים, שאתה מרגיש את השמש ואת הרוח ואת הכאב בשרירים ואת הזיעה. ככה היה לי כאן.
כיף? ממש לא, זה סיוט.
ביום רגיל הייתי שמח על חלומות כאלה, אולי אפילו מנסה להמשיך לישון שזה לא יפסק.
אבל אני בהחלמה אני לא רוצה את זה, אני לא רוצה את הדמות מהחלומות. אני רוצה רק את אשתי.
טוב לי איתה אני אוהב אותה, ואני לא רוצה שום דבר אחר.
אבל האישה הזאת שם. אסור לה להיות שם.
אז החלטתי אחרי שבוע של פורנו וחלומות ודמיונות. החלטתי לאפס.
החלטתי שאני לא מוכן להמשיך ככה...כתוב לי 28 יום נקיים, ואלו ממש לא ימים נקיים.
איפה הנקיות? כי לא יצא טיפת זרע?
אז למה אני כאן ולא פשוט מאפס.?
כי אחרי התיעצויות (תודה לצורצור...) התברר לי שזה לא פשוט. לפעמים זה עצת היצר, לפעמים זה גורם יותר נזק.
אני לא מבין את זה עד הסוף, אבל אני מכבד את חבריי ואני לא מאפס, אבל אני מתחיל שרשור חדש עם התאריך של היום, וכאן אספור את הימים שלי בלי המחשבות ובלי הפורנו בכלל, ובלי מחשבות על אותה אישה.
איך עושים את זה?
מפסיקים להתעסק בזה!!!
אני כבר לא מנסה להבין מה מצאתי בה, אני לא מנסה להבין למה אני נמשך אליה אני לא מנסה לחשוב עליה כדי להבין.
אין מה להבין.
זה תאווה זה רע.
ולכן אני יוצא לדרך של הוספת טוב. אני אשתדל לספר לעצמי על ההתמודדות אבל לא על התוכן.
אני אספר לעצמי (ואולי גם לכם) על ההצלחות ועל המעשים הטובים ועל המשימות שהצלחתי לבצע, אבל לא רק.
אני רוצה לתעד לי את הימים שלי. את השיפור המתמיד או את חוסר השיפור.
אני רוצה לדבר על דברים אחרים: על ספורט על לימודים, על לימוד תורה, על תפילה על חברותא עם הילד, על סיפור לפני השינה.
בקיצור אני רוצה לדבר על החיים. החיים המושלמים שהקב"ה ברא בשבילנו.
כן כן אני לא תמים וחושב שהכל מושלם. יש קשיים ויש צרות בחיים, אבל הצרות שלנו מותאמות לי.
הן מותאמות לנו. ואני לא רוצה לברוח מהם אלא לחיות איתם ולהתחשל.
אז מה אני אקרא ואכתוב כאן. לא על מושא התאווה, אלא על החיים.
האם אצליח כל יום, אני מאמין שלא.
והסיבה לכך היא שהתמדה זה אחד הדברים שאני רוצה לכתוב כאן, אחת הבעיות שלי.
אני לא יודע להתמיד בכלום חוץ מחוסר התמדה שבזה אני אלוף.
אז שיהיה לי בהצלחה, ואם מישהו תחבר לתהליך, מוזמן ללכת איתי.

השרשור לא שלי, הוא רק נפתח על ידי, ולכן כל אחד מוזמן לשתף ולהגיב ולספר על החיים.

פעם קראתי משפט של מישהו שנפטר ממחלת הסרטן והמוטו שלו בחיים היה: "להוסיף חיים בחיות". כלור לא מספיק לחיות, לשרוד, צריך לעשות את זה בחיות, עם שמחת חיים ועם כוחות.
מוזמנים למסע מסוג אחר. 
יום מקסים,
המתגבר

היום יום אחד להחלמה מלאה ונקייה.

המתגבר היקר, איזה פוסט יצא מתוך הנשמה הטהורה שלך...
אני רוצה לומר לך המון תודות על הרבה דברים, ביניהם - תודה רבה שנפלת אחרי 89 יום, זה לימוד עבור כולם שלא לעולם חוסן, תמיד צריך להיות ערני.
תודה על השיתוף הזה, על הגישה והובלת קו חיובי.

אני רוצה לשתף שברוך השם המציאות מחוץ למסך היא טובה! ברוך השם העולם הוא מקום ידידותי וכיף לחיות.
אני רוצה להרהר בכך שכמה שטוב לי, עדיין מדי פעם יכול להתפרץ עלי גל התאווה ולחסום לי את המחשבה ולרצות לגרום לי להרוס כל מה שבניתי בהמון זמן, להרוס בכמה רגעים. מנגנון הרס פנימי...
ברוך השם יש סייעתא דשמייא הדברים הנעסקים. אם כי תמיד יש קול פנימי שרוצה יותר טוב
אומרים תודה רבה על כל מה שיש, לא מובן מאליו שום דבר.
לא מובן מאליו שיש מיטה, מזרון, כרית, 4 קירות ותקרה, לא מובן מאליו מים זורמים, חשמל, מזגן, תודה על שתי עיניים, אוזניים, רגליים ידיים, תודה על בריאות, על משפחה, תודה על זה שאני יודע קרוא וכתוב ועוד ועוד'...

עלה והצלח

המתגבר דבר ראשון אני רוצה להגיד כל הכבוד על הכנות, אני חושב שזה הדרך הנכונה להתמודדות הזאתי.

דבר שני אינני יודע מה טוב בשבילך אבל שמעתי שיש אנשים שעושים שני ספירות: אחת על ניקיות שהם לא נפלו והספירה השנייה היא על מפוכחות (ששמה הגדרה קצת יותר מורכבת).. 

דבר שלישי - בהצלחה בדרך!

אנצל את הבמה שהמתגבר אמר שהשרשור אינו שלו.

אני רוצה לשתף אתכם שפעם ראשונה היום קלטתי אחרי 5 שנות נישואים קלטתי שאני יכול לעבור את ימי האיסור בלי להרגיש שנפל עלי אסון... פתאום אני אומר, אם כל החיים מעכשיו יהיה שבועיים איסור ושבועיים התר (עד היום תמיד היו הריונות והנקות ובקושי איסור), אז זה דוקא יכול להיות סבבה.
ועוד דבר טוב:
עד לפני כמה חודשים היו לי המון עליות וירידות וברוב הזמן לא רציתי לחיות.
ברוך השם, קרה לי נס, ואחרי שנה כמעט של פגישות עם קב"ן בצבא מצאתי פתרון.
הפתרון דוקא לא היה מהקב"ן (שקישרה כאבים שהיו לי בחזה ללחצים נפשיים), אלא מהקב"ה ומהרופאים.
שלא תבינו לא נכון, הקב"ן הייתה אחלה, עזרה לי המון בתחומים אחרים וגם בלהשיג רופאים, אבל ברוך השם מצאו לי מחלה.
אני מברך את השם בפה מלא על המחלה ומעדיף את המצב כפי שהוא עכשיו מאשר לפני שהתחילה המחלה.
אני חולה חצי שנה או שנה וחצי לכל היותר, אבל המצבים הנפשיים שהייתי בהם לפני כן, כשכן הייתי בריא, היו פחות טובים.
מאז המחלה פשוט כל המצב הנפשי שלי הפך למושלם.
מתפלל להשם שימשיך כך גם כשהמחלה תעלם.
בתקופה הזו עברתי כל כך הרבה שינויים לטובה... למדתי לשמוח, להיות מרוצה מעצמי, להסתפק במה שיש, להבין את מקום הטיפול בעולם, לקבל אנשים כמו שהם, להנות מדברים לא מושלמים... פשוט טוב לי.
אני לא מאחל לאף אחד להיות חולה בשביל לטפל בבעיות נפשיות, כי אני מאמין שאפשר שיקרה נס כזה גם בלי להיות חולה, אבל האיחול הזה עומד לי על קצה הלשון, כי ת'אמת (כמו שכבר אמתי שאני מודה לה' בפה מלא) אני ממש שמח במה שה' נתן ברמה שאני אבחר בזה שוב. אז אני אאחל לכל אחד מכם שיקרה לו הנס היותר טוב בלי מחלה, ומתפלל כאן לה', השם תן לכל אחד מהקוראים כאן החלמה מלאה בנס, כי אני יודע שהשפע הזה כבר קיים אצלך ואני התולעת מניח שאתה רוצה לתת אותו ורק מחכה שנתפלל עליו, והחברים כאן צדיקים אחד אחד ומתאמצים וראויים לנס, אני יכול להעיד על כל מי שאני מכיר מכאן.

נ.ב. מקוה שלא הדאגתי אף אחד. לא מדובר במחלה מסוכנת. כבר כמעט הבראתי ממנה.
אין צורך לדרוש בשלומי בפרטי.
(אבל לסקרנים אני ארשה... זה לגמרי לא משהו אישי שאני מסתיר... אבל אל תסתקרנו - לא משהו מעניין. סתם חפרתי ואולי סיקרתי עכשיו עוד יותר על כלום)

בס"ד

מתגבר יקר, ממש תודה על השירשור הזה ועל הפוסט שלך. הזדמנות גם לומר, לא יודע אם יצא לי, שאני מאוד נהנה לקרוא אותך בפוסטים שלך ובתגובות ומזדהה מאוד עם הדרך שאתה עושה ועם צורת החשיבה והכתיבה שלך.

אני ביום ה 88 ומסכים איתך לגמרי. אתמול חציתי כמה וכמה גבולות והייתי הכי קרוב שהייתי לנפילה כל הימים האחרונים. אבל זה רק סימפטום מבחינתי למצב של יובש גובר והולך מבחינה רוחנית. 
כל כך מסכים עם ההנחה שהתמודדות רק על הנקיות סופה להוביל ליובש, תחושת חנק, מלחמה תמידית שגם אם מצליחים בה לפרק זמן מסויים ואכן לא נופלים, שזה אמנם דבר גדול ועצום בפני עצמו, אבל זה לא נקיות וזה לא החלמה.

התהליך חייב להיות עמוק וחייב להיות רחב יותר מאשר רק תאווה. כי היא בפני עצמה רק סימפטום. 

היי,
קודם כל תודה על ההודעות הנעימות, ועל הפרגונים. תודה על זה שאתם איתי במסע שלי.

מכירים את זה שאומרים לכם להגיד שלושה דברים שלא טובים בכם, ואתם לא יודעים איזה לבחור מבין עשרות הדברים. ואז מבקשים מכם להגיד שלושה דברים טובים ופתאום אתם נתקעים? פתאום אתם אומרים אני אוהב לאכול שניצל, ואז אתם שואלים זה דבר טוב?
מכירים את זה שאנחנו עושים את זה לילדים שלנו, שיודעים איך הם יודעים לבלגן את הבית ולשפוך את האוכל וכל הבגדים מתלכלכים והם לא ישנים בזמן ולא קמים בזמן ובדרך לגן הנעל נופלת וכו', אבל בדרים הטובים הם פשוט חמודים וזהו?
לי יוצא להכיר את זה הרבה.
אנחנו בתור משפחה לפעמים יושבים במוצאי שבת או סתם בערב ושואלים מה היה לי כיף היום?
בסיטואציה הזאת מגיעים אליי ואני פשוט נתקע.
אם היו שואלים אותי מה היה רע אני יכול להביא רשימה של עשרות דברים, אבל מה היה לי טוב? אני צריך ממש לחשוב, ואז אני עונה משהו מאוד בנאלי.
שאלה אחרונה ברשותכם, מכירים את זה שאתה שואל את עצמך במה אישתי טובה? מה היא עושה בשבילי? והתשובות לרוב יהיו היא מכינה אוכל היא מכבסת, דברים של שגרת הבית.
אבל אם אני אשאל במה טובה השכנה שלכם או האישה של החבר וכו', פתאום תמצאו המון יתרונות.
אני ניסיתי את זה על עצמי יום אחד והופתעתי לגלות איך אי מכיר את השכנות שלי ואת כל המעשים הטובים שלהם. 
ממש כאילו עכשיו התקשרו אליי מהצוות שבוחר את מדליקי המשאות או מחלקי פרס ישראל ואני צריך להגיד את המעשים הטובים שלהם.
אצל נשים אחרות אני ממש טוב בזה.
אני שם לב שהיא בונה איתו סוכה, שהיא יושבת ומקשיבה כשהם מדברים בחצר, שיא מביאה לו אבטיח שהיא מצליחה להביא את הילדים מהגן למרות שהיא בחודש תשיעי והיא אפילו מנקה ושוטפת את הבית ולא מתפנקת. אתם יודעים מה? היא גם תמיד מטופחת ומסודרת, ובשבע בבוקר היא כבר עם כיסוי ראש ובגדים ומוכנה ליום הזה למרות שיש לה יום חופשי. ועוד ועוד.
ואשתי? היא עם פיג'מה ואין לה כוח לכלום ולא תמיד יש אוכל במקרר והבית.
נראה לי שהבנתם את הרעיון.
ואם לא הבנתם אז אשריכם, כנראה שמידת העין הטובה היא כבר מנת חלקכם.
אבל לאלו שהבינו אותי, ובעיקר לעצמי, אני רוצה להגיד משהו חשוב.
אנחנו נמצאים השבוע בשבוע המעשים הטובים והעין הטובה. (גם שבוע הבא זה יהיה וגם שבוע שלאחר מכן, כי נמאס לי מהבקורתיות...)
השבוע הזה הוא מיוחד, כי אני מכריח את עצמי להסתכל ולחפש את הדברים הטובים שהקב"ה נותן לי, דרך אשתי דרך הילדים דרך ההחלמה ודרך כל מה שפוגש אותי בחיים.
אני מכריח את עצמי כמו שאני צריך לתת לילד פתק בבוקר עם מעשה טוב שהוא עשה ואני צריך למצוא אחד כזה, למרות שברור לי שהילד הזה הוא מלאך אמיתי והוא כל הזמן עוזר עם לב גדול אבל אנחנו רואים בעיקר את הדברים הפחות טובים.
הבוקר ראיתי סרטון קצר על ילד קטן שיש לפניו שתי צלחות עם אוכל, אבא שלו הלך להביא משהו מהמטבח ורואים את הילד לוקח עוף מהצלחת של האבא ומחביא אותו מתחת לאורז שבצלחת שלו (כלומר בצלחת של הילד) האבא רואה את זה מרחוק. אם נעצור לרגע את הסרטון וננסה להבין מה אנחנו רואים כאן, מין הסתם נגיד איזה ילד חצוף, לא מסתפק במה שיש לו, איזה רעוותן וכו'. אבל אם עוצרים לרגע וממשיכים את הסרטון רואים שהילד מסיים את מלאכת ההסתרה והוא מחליף צלחות, ככה שלאבא שלו יהיה שתי עופות. ולמה הוא מסתיר? כי הוא לא רוצה שאבא שלו ידע שהוא הביא לו.
ואוו זה היה סרטון מטלטל, על ילד שדואג כל כך לאבא שלו.
זה הזכיר לי ספר שלמדתי בו פעם שמתאר לילה קר ופתאום הילד בוכה בחדר ליד. יש לי שני אפשרויות:
א. לשחק אותה ישן ושאשתי תקום או שהיא תעיר אותי ותדע שקמתי במקומה וזה יתן לי זכות בפעם הבאה.
ב. או לעשות חסד אמיתי, לקום לילד בלילה לשים לו מוצץ או להכין לו בקבוק, ולחזור לישון בלי להגיד מילה. לעשות טוב למישהו אחר וזהו. בלי רצון לקבל בחזרה.
הטוב הזה זה הטוב שהילד הזה עשה.
עכשיו אני יודע שיש אנשים שיגיבו בציניות לסרטון כזה ויגידו בטח הילד לא רצה לאכול אז הוא דחף את זה לאבא שלו, אבל בעיניי זה מסר חזק ביותר.

אז כן אני מודה לה' על אשתי הטובה, שעושה הרבה יותר ממה שהיא מסוגלת, וגם אם לא תמיד אני מעריך את זה, אז השבוע אני יהפוך את העולם כדי למצוא כל דבר טוב שהיא עושה בשבילי, ולא אראה שום דבר כמובן מאליו.
הגישה הזאת עוזרת מאוד להוריד את עומס האכזבות והתיסכולים, זה עוזר גם בפיתוח היכולת שלנו לתת בלי להרגיש מנוצל וכו'.
אז שיהיה לנו שבוע טוב ויום מקסים.

רק הבהרה קטנה, השרשור הזה כמובן יעסוק גם בהתמודדות עם התאווה וכמובן יתאר גם את הקשיים ואת הנסיונות שפוקדים אותנו, אבל בתוך הנסיונות ובתוך ההתמודדות אני רוצה להוסיף את הטוב הקיים ודרכו להתגבר על הקשיים. דרכו ואיתו. וכמובן לא רק איתו אלא עם כל הכלים שרכשתי ואני ממשיך לרכוש, כמו שיתוף כמו חבר טלפוני כמו טיפול בבעיות יסוד כמו בסינון כמו במציאת הטריגרים, אבל בעיקר בלהרבות טוב.
יום מקסים,
המתגבר

היום יום 2 להחלמה מלאה ונקייה.

בתוך הספוילר יש קישור לסרטון המדובר ביוטיוב, אני יודע שלחלק מכם אין גישה, אבל למי שיש גישה ובטוח שלא יבזבז על זה זמן מעבר לסרטון הקצר הזה, נחמד לראות את זה בעיניים.

צהרים טובים,
מה אני עושה פה היום? לא יודע.
הכל סבבה לי, לא נכנסתי לשום אתר לא כתבתי שום חיפוש ולא הסתכלתי על אף בחורה ברחוב.
אני נקי, כן כן נקי לגמרי.
אתמול פגשתי את מושא התאווה הענק שלי. זה שגרם לי לנפילה הקשה, זה שבגללו חשבתי שאני הכי סוטה ומגעיל.
ואיזה כיף? אתמול היא הייתה כמו כל האנשים שהיו שם. אישה רגילה שנשואה באושר.
יכולתי לשבת ולדבר ולצחוק עם כל האנשים, ולא הייתי תקוע בלהסתכל עליה ולקוות שאם היא תזוז ככה או אחרת אני יצליח לראות משהו.
בקיצור נחת.
אז למה אני פה? כי זה חשוב להיות פה, זה חשוב להתמיד, גם שטוב וגם שרע.
למה אני פה? כי רציתי לעדכן אותי שאני כבר שלושה ימים לא חושב על שום תאווה, לא רוצה שום תאווה,
ושמח!!! בעיקר שמח.
כי אני מצליח לחשוב על דברים אחרים מצליח ללמוד תורה, מצליח להתפלל (לא כמו שהייתי רוצה- אבל היי משתדלים להגיד דברים טובים) מצליח להגיע ללימודים שלי, לדבר עם חברים.
אז שיהיה לכולנו המשך שבוע טוב, מקווה שניפגש גם מחר.

היום יום 3 להחלמה מלאה ונקייה.

יפה, רק להיום זה משפט שעובד.
תמשיך איתנו.

איזה יופי... רק מי שמתנתק באמת.. אפילו לזמן מוגבל מצליח להיות מאושר באמת.. 
אחד הדברים בתאווה שלי ואלי גם לעוד מכורים... שאין לנו אושר אמיתי... גם בזמני שמחה עם אנשים או חברים... יש לי את "הסוד החבוי" שמזכיר לי מי אני באמת... 
ושוב זה מדכדך.. 
אבל אמת היא שזה רק עצת היצר... צריך תמיד לשמוח גם, בזמנים קשים..

היי מתגבר,
לא היית כאן שבוע..
כן אני יודע, האמת שהייתי פה אבל לא הייתי נקי ולכן לא ידעתי מה לכתוב.
היו לי ימים נקיים לגמרי ולא נכנסתי לעדכן כי לא ידעתי מה לכתוב.
ואח"כ הייתה לי נפילה סתמית, פשוט משום מקום, חמש דקות ואני כבר אחרי, לא הספקתי להיכנס לכאן לא הספקתי לדבר עם חבר לךא הספקתי כלום.
אז למה אני שוב כאן, כי אני מאמין. אני מאמין בתהליך, אני מאמין בדרך, אני רוצה את זה.
אני כאן כי אני רוצה לציין את היומיים הנקיים שלי, כן יומיים שלמים של נקיות, שלא היה בה מבט או כל שכן הסתכלות.
לא היה כתיבה באינטרנט או חיפוש בתוך סרט או סדרה.
אז מה זה יומיים? זה 48 שעות של נקיות, כן כן, אני מאמין שיש מי שיצחק ויגיד מה זה יומיים, או אם אתם מנומסים אז לא תצחקו בקול, אבל בשבילי, יומיים הם התחלה של 90 יום. ואז נקיות מלאה..
אז עד אז אני בינתיים כאן סופר את הימים הנקיים והשמחים והטובים.

​היום 2 ימים נקיים לגמרי

בס''ד 

מתגבר יקר, 

אשריך. יגעת ומצאת - תאמין, ואתה מאמין אז יה''ר שגם תיגע וגם תמצא. תמצא את עצמך ואת הדרך שלך לנקיות בע''ה. 

מקנא בך על הכוח. חסדי ה' שעוד לא עמדתי בניסיון של לשתף אחרי נפילה. מתפלל שלא תהיה, ועוד יותר מתפלל שיהיה לי את הכוח לחזור ולשתף... יותר ממה שמפחידה אותי הנפילה, מפחיד אותי להתנתק ולברוח מכאן. 

באהבה. תצליח.