אין לי כ"כ זמן לכתוב אז אעשה זאת בקצרה... 
אני די בהתחלת המסע, ואתמול בלילה היה לי מאבק נוראי. הרהורים קשים מאוד.
התהפכתי מצד לצד, נלחמתי במחשבות (ללא הצלחה מרובה) ובעיקר נאבקתי שלא לגעת...
ב"ה לא נגעתי. אבל ראיתי קרי בבוקר. אני די שבור מזה. יודע שזה לא נחשב כנפילה (אא"כ אני טועה ואשמח שמישהו יאיר את עיני..) ויודע ג"כ שההתגברות לא לגעת באותו המקום היא לא דבר של מה בכך, אבל עדיין...
לא רוצה שהצער והכאב יביאו אותי להדרדרות גדולה יותר...
קיצר צריך קצת זריקת עידוד... בקטנה...
אשריכם תודה

ראשית אוהבים אותך מאוד 

אתה עובר דברים שכולנו עוברים בצורה כזו או אחרת זה חלק מהתהליך 
ראשית כל הכבוד שלמרות ההרהורים הקשים לא נגעת והצלחת להתגבר 
היצר הרע מחפש בעיקר את ההרגשה שלאחר הניסון והכישלון כדי להכניס אותנו יותר עמוק, לכן תסתכל על חצי הכום המלאה אתה גיבור גדול שאתמול התגברת 
מה שקרה בלילה זה כבר אונס (טבילה במקווה ולשכוח) 
תמשיך הלאה ותהיה נקי רק להיום,

מזדהים אתך מכירים את ההרגשה תתרומם ותרים את הראש מעל המים מייאוש ודרכוך רק נופלים יותר 

בהצלחה 

שמואל 

אח יקר, העובדה שהצלחת לא לגעת למרות המחשבות מראה שיש לך כוחות חזקים! איזה עוצמות! אשריך אחי, שמח בשבילך שהתמודדת מול זה
תמשיך לשתף...

אוהבים אותך אחי.
בעיניי הקרי כשלעצמו חסר משמעות.
אני לצערי חווה גם הרבה למרות שלא עשיתי כלום בנידון, לא התגריתי או הרהרתי.. זה לא נעים אבל זה מעבר לשליטתי ולפעמים פשוט התנהגות פיזיולוגית של הגוף.
אצלי הבעייה היא כאשר אני מתחיל להרהר/לגרות את עצמי בדרך כזאת או אחרת, זה הדבר ממנו אני צריך להימנע בעזרת הכלים שאני מקבל מהתוכנית ומהחברים שעוזרים ומלמדים אותי לפנות יותר לאלוקים ופחות לתאווה.