היי johnsmith, אני מרגיש את הכאב בין המילים של הרצון לצאת ולבחור בדרך חדשה יחד עם הקשיים שמתלווים עימה. אני מאוד מעריך אותך על כך ודע לך שכבר מעצם העובדה שנרשמת ואף אזרת אומץ לכתוב מה שעל ליבך אתה ראוי לטפיחה על השכם. כל הכבוד! זה באמת לא פשוט.
לשאלתך, האם אתה יודע לפרט מדוע אתה מוצא את עצמך הולך לאותו מקום? מה הטריגר (הגורם המעורר) שלאחריו אתה כבר מוצא את עצמך נמשך? מאמין שעצם הגדרת הבעיה היא חצי מהפתרון כפי שאומר הפתגם.
כמו כן, יש לציין שהצפייה בלבד אינה מבטיחה הצלחה, אלא שהתרגול הכרחי על מנת להתחיל תהליך. במילים אחרות, צפייה ללא תרגול היא בגדר ידע בלבד וברוב הפעמים לא תעשה רושם לטווח ארוך, אם בכלל.
שאלה נוספת, מדוע אין לך כוח? כלומר מה גורם לך להרגיש ייאוש?
אני יכול לשער שהנפילות גורמות לתחושות של יאוש וחוסר אנרגיה להשקיע ולקום שוב על הרגליים. אם זה נכון, זה מאוד טבעי וזה בסדר גמור. ובכל זאת אזרת היום אומץ כדי להיכנס וכן להשקיע אנרגיה ורצון להגיע לפיתרון. משמע שיש בך את הכוחות ורק צריך "להדליק" את האש מחדש, לעורר את המוטיבציה.
לפני שאוכל להציע לעניות דעתי כמה עצות, אשמח אם תוכל לדייק אותי