לפעמים אני מרגיש שאין לי הצלחה בחיים, מרגיש שכאילו זה נובע מכל ההתמודדות הזאת, מכל הנפילות , מכל זה שהייתי למטה. מרגיש שרק אם יש לי נקיון טוב , אז כדאי להתחיל לעשות משהו. כאילו אני נשאב למקום הנפילה. משהו מרגיש גם כך? יש בי הרבה חששות לטווח הארוך. מה אני אלמד בחיים, אולי תואר, איך גדלים מתוך מהמקום הנפול, ומתחילים להאמין ביכולות שבנו, ולהאמין שאפשר להצליח באמת.

שאלות ממש יפות ועמוקות.

אני חושב שהתשובה בגוף השאלה: "כאילו אני נשאב למקום הנפילה". 

זה נובע הרבה מההסתכלות והתכנסות סביב הנפילה בלבד, אני מאמין שכן צריכה להיות חרטה ועצבות. מותר להיות עצוב אך אני חושב שצריך בדיוק להיזהר מלשקוע בעצבות. אלו שני דברים שונים לחלוטין - להיות עצוב ולשקוע לתוכה. 

לשקוע לתוך העצבות זה יותר בא מכיוון הבושה = אני רע, לעומת להיות עצוב שמגיע מכיוון האשמה = עשיתי משהו רע. ההבנה שאני רע מוציאה את כל הכוח והמוטיבציה, אתה חס וחלילה יכול לחשוב שזהו. אתה רע, אז הכל רע, אתה מלוכלך, אתה מגעיל, עצם הקיום שלך הוא רע חס ושלום, כל אלו שקרים שאין להם כל קשר למציאות. אתה זהב אמיתי!!!!

אתה גם יכול לומר לעצמך: אז אני רגע צריך לחזור בתשובה, או אבל רגע אני צריך להיות נקי ואז אצא לדייטים - כל העכבות האלו מגיעות מהשקיעה בעצבות שגורמת לתקיעות במהלך החיים. 

אפשר וצריך לעשות תשובה תוך כדי התקדמות ולא להיות בעצירה עד ש... ועד ש... זה לא סותר. אני יודע שזה לרוב נגד האינסטינקט שלנו של: עשינו חטא = לעשות תשובה, ואם עדיין לא עשינו אז אנחנו תקועים. אבל לעניות דעתי - התקיעות הזו היא היא החטא היותר גדול. כמו ששמעתי פעם, שהחטא הוא הייאוש - כי הוא זה שתוקע, שלא נותן לנו לחזור בתשובה.



כמו כן, ההבנה שהחטא הוא לא אתה הפנימי האמיתי - היא הבנה מאוד מאוד חשובה בתהליך של המסע לעבר הנקיות. נכון... החטא בוצע על ידך אבל אתה חיצונית לו = משמע לך יש את היכולת תמיד לצאת ולזרוק מעליך את הקליפה הזאת שמנסה לשכנע אותך שאתה = החטא. לא, אתה לא. וזה גם מה שכתבתי תמיד. השתמשתי בביטוי "צדיק שמתמודד" כי אנחנו לא החטא עצמו. "שבע יפול צדיק" וכו', צדיק ולא יוסי/ יצחק או שמואל... צדיק.



ובכן, אתה יכול לשאול - אז תכל'ס, אך לא שוקעים בעצבות?

1. כתבת בעצמך - "מתחילים להאמין ביכולות שבנו, ולהאמין שאפשר להצליח באמת", או במילים אחרות להאמין שיש תקווה. שאתה לא אבוד. לא ליפול לייאוש. 

2. להבין שיש בך תכונות מופלאות שהחטא לא יכול לקחת, אלא אתה בוחר האם להתמקד בהם ולא בחטא. החטא = לא אתה. אלא מעשה שנגרם על ידך, ובפעם הבאה תנסה ללמוד מה הפיל אותך ונסה לתקן.

3. יש עצב? זה טוב, זה אומר שהלב בריא - נתב אותו בדיוק למקום של החרטה על החטא, שהוא חלק מחלקי התשובה. זה בדיוק הזמן לחשב את המסלול מחדש ולהתנקות כדי להמשיך (שים לב, להמשיך! לא להתחיל מחדש - לא להיתקע, להמשיך בחיים ביתר שאת כי זה הניצחון האמיתי, לא ליפול למלכודת הייאוש של היצר).

4. "לפעמים אני מרגיש שאין לי הצלחה בחיים, מרגיש שכאילו זה נובע מכל ההתמודדות הזאת", יכול להיות שכן ויכול להיות שלא, נסה לבחון מדוע אתה לא מרגיש שאתה מצליח, האם זה רק בגלל החטא? נסה לבחון את הדבר בעיניים אובייקטיביות עד כמה שאפשר. אני רוצה שתצליח, ואני מאמין שתמצא עוד סיבות נוספות שלא קשורות לחטא, ועליהן נסה לעבוד (שוב... איך אנשים שלא שומרים תורה ומצוות מצליחים? חשוב על זה...).

5. אולי החששות למשך החיים מכניסים אותך ללחץ - שגורם לך ליפול? לפעמים לחץ וחששות הן טריגר מאוד חזק ליפול כדי להתמודד עם הרגשות הללו. האם יכול להיות שיש לזה חלק בעניין? 

6. נסה לכתוב את התחושות והחששות על דף. לפעמים כתיבה בעט/ עיפרון מוחשיים ולא רק דרך אתר יכולים לשפוך אור ולהוריד את הלחץ. אתה יכול להשתמש בזה גם כדי לשטוח את החששות לעתיד. ממה אתה פוחד, וכדו' - לפעמים התשובות פתאום יוצאות כי אתה סוף סוף מקדיש לכך זמן ומחשבה שדורשות מאמץ פיזי ונפשי.



מקווה שהשאלות עזרו, ושעזרתי קצת בהסתכלות שלי על הנושא 

שמע אחי אתה תציל אותי ! אתה נותן הרבה! ממש תודה! אקח מהדברים ואיישם, תודה רבה! אולי קצת אחדד עוד טיפה את השאלה.. אני חושב שהבנתי רק רוצה לדבר בזה עוד. זה שבעצם אני 18 שנה לא יצאת מזה ונכנסתי לתסכולים בכמויות, מרגיש שהחוסר יציבות הזאת כאילו הגדירה לי מי אני, (וזה שורש החשש מהחיים, מה אני אלמד אולי אני לא אצליח.. וכו). וזה צריך ניסור קטן מהנפש. כמו שאומר הרב קוק אורות התשובה פרק ח.פס א. שמרגשים ניסור אברים מהגוף, שהתרגלנו לחיים שליליים, והחזרה בתשובה קשה כמו קצת ניסור אברים לא טובים ומקולקלים. אז בעצם אני צריך
א. להאמין בטוב שבי. ולחיות חיי משמעות למרות שאני חושש מזה.ובעצם להוכיח לעצמי שאני מסוגל ויכול, והחששות זה סתם דימיון.
ב. לנסר מהראש, מהמחשבות, אני רואה הרבה בזה שאנחנו מסיחים דעת מהרהורים.. זה נשכח ממנו. כאשר אנחנו מדמיינים משהו וחשים אותו וחושבים עליו , אנחנו בעצם משקים אותו ומגדלים אותו בתודעה שלנו. ובעצם זה שאני מסיח דעת מהחולשה, מהחששות מהחיים, זה יביא לידי הצלחה בחיים.
חד משמעית החששות נובעות מהשימוש. ניקיון יעשה טוב זה בטוח. ואני צריך גם קצת לשחרר מהתודעה, אולי קצת מדיטציות, יאאלה נעשה ונצליח. תודה רבה אח שלי אתה מחזק אותי מאוד מאוד! 

קודם כל זה ממש מרתק לראות מה שכותבים כאן. 
זה באמת מתסכל שאתה הולך בדרך אתה אומר לעצמך שאם אני לא נקי לגמרי זה אומר שאני הולך בדרך לא טובה. 

ככה היות שכל החיים זה ניסיון , אתה אף פעם לא תוכל באמת ללכת לדרך טובה כי תמיד יש את הניסיון הזה וזה היצר שעובד בעצם.

מצד שני יש את את מה שמבקשים מאיתנו, 
והוא לפחות המאמץ גם המאמץ הקטן. 

אפילו בתיקוני תשובה, שצריך לתקן אלפים של אלפים של תעניות, מבקשים מבן אדם כמות מאוד מזערית, לפי המאמץ שלו ואז הכל בעצם מתבטל. 

עצם הרצון עצם המאמץ זה כבר. 

אני אגיד משל
משל שראיתי בספרים ואני אתחיל בשאלה: מה קורה לעץ שלא משקים אותו. בדרך כלל כולם אומרים הוא מת כי אין לו מים. והתשובה היא שלעץ יש שתי דרכים לחיות: 1. ממים שיורדים מלמעלה או שמשקים ולכן השורשים שלו מתפזרים על פני כל השדה (במקרה שזה מקום שמקבל גשם, או השקייה) 2. (וזה לעניינינו) , עץ שלא מקבל מים הוא מחפש בעצמו, בדרך כלל זה שורשים שנכנסים לתוך האדמה כי בפנים תמיד יש מים. בוא נמשיך ונשאל מה קורה שיש רעידה או טלטול בארץ, בדרך כלל מי שייפול יותר מהר זה העץ שהשורשים שלו מתפרסים למעלה. אבל העץ שהשורשים שלו מאוד מאוד עמוקים יהיה קשה ליפול.: הנמשל, זה בעצם אדם שמנסה כי אדם הוא משול לעץ.אדם שכל החיים שלו הוא קיבל מאחרים ולא היה לו שום דבר מעצמו יכול ברגע ליפול זה בעצם השורשים שעל פני השדה. אבל אדם שכל החיים שלו התאמץ, גם אם מצא טיפה מים מעומק הקרקע והוא חי מזה. בהמשך החיים מתברר לו שמעצם המאמץ שהוא חיפש (היינו השורשים עמוקים בתוך הקרקע) זה מה שמציל אותו בהמשך. זה בעצם הסוד של ההתאמצות. עצם זה שאתה רוצה , ואתה מחפש אתה בכיוון טוב. בסוף אתה גם תצליח. ותראה שעצם הרצון לשיפור זה חלק מהעוצמה והחוזקה שלך. בהצלחה!